לא מבין

"אתה פשוט לא מבין" אני אומרת.
מעולם לא רבנו, אך נראה כי לפתע, זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות.
"אז תסבירי לי" אתה צועק לעברי.
אך זה לא זעם עומד מאחורי צעקתך, אלא היאוש, הרצון לחזור למה שהיינו פעם.
אין לך מושג כמה אני רוצה את אותו הדבר.
אך נראה שהגורל פועל נגדנו.
"אני לא יכולה" אני צועקת עלייך בחזרה.
נראה כי הדרך היחידה לתקשר היא בצעקות, וזה מוכר לי בצורה כואבת.
אני זוכרת שפעם נשבענו שלא נהיה אחד מהזוגות האלו, שלא נהיה כמו ההורים שלי.
ואני מניחה שתמיד ידעתי שלא חשוב כמה נשבע, אנחנו נגמור כמוהם, צועקים.
משום שאהבה היא שטות, והחיים אכזריים מדי בשביל להאמין בדבר אחר.
"אתה לא מבין, ואני עייפה מכדי להסביר"