לא אותה ההרגשה

הבחורה מחבקת אותי, אבל אני לא יכול שלא לדמיין את הזרועות שלה מסביבי.
הבחורה מנשקת אותי, אבל כשאני עוצם עיניים אני מדמיין רק אותה איתי.
הבחורה צוחקת מהבדיחות שלי, אבל אני מצליח לשמוע רק את הצחוק שלה באוזניי.
הבחורה נוגעת בי, אבל זה לא אותו המגע שלה בידיי.
הבחורה מחייכת אלי, אבל החיוך כל כך עגמומי בעיניי.
ליבי רק מתגעגע, אל הילדה שהחיוך נלקח לה לפתע.
הבחורה מנסה למלא את החלל הפעור שנפער לי בחזה מאז היא עזבה, אבל המגע, החיבוקים, נעלמים בתוהו והבהו השחור שבפנים.
אני מנסה לראות את הבחורה שאני עוצם עיניים, אבל רק דמותה עולה לי בינתיים.
שום דבר לא מחפה על הכאב, היא הלכה, ואת ליבי השאירה דואב.
השאירה אותי לחפש נחמה, אצל כל בחורה שאמצא.
נחמה בזרועות של אישה אחרת, אבל הלב מבין ויודע שרק אחת היא שאוהבת.
אף אחד לא יכול לאהוב אותי כמו שהיא אהבה, והמילים היפות, והחיבוקים והנשיקות, שום דבר לא יכול להשכיח לי את הרגעים האלה מהזיכרונות.
זיכרונות שחקוקים עמוק כול כך בראשי, שום דבר לא יכול למחוק אותם ממני.
לא מגע זר, לא בחורה שונה, הלב שלי מבין, יודע, ששוב לאהוב הוא לא יכול.
אז הוא רק מחפש אחרי דרכים שבהם הוא יכול לשחזר את אותה ההרגשה.
הוא מנסה, שוב ושוב, אבל ההרגשה כל כך זרה.
לא כמו ההרגשה שהיא הייתה מעניקה…
אבל מאז שהיא עזבה, מאז שהיא הלכה, הבנתי…
אני יודע שאני אוהב אותה, רק כשנתתי לה ללכת.
האש שמרצדת בתוך הלב שלי עכשיו דועכת.
ונותר רק להתגעגע.