לא אומר לך אף פעם
אני לא יודעת למה אני מתגעגעת אליך.
ברצינות, למה יש להתגעגע?
אני מכירה אותך 3 חודשים.. בקושי.
חוסר השלווה הזה מציף אותי כבר כמה ימים ואני לא מצליחה להיפטר מההרגשה הזו.
זה לא שלא ידעתי שזה יגמר ככה כן? פשוט חשבתי שאני כבר מחוסנת נגד השטויות האלו, אני לא נקשרת יותר לכלום, בטח לא מרגישה דברים עזים או קיצוניים מעבר לתשוקה או רצון לגעת במישהו, בך.
הבנתי שמשהו לא בסדר איתי בפעם האחרונה שהיית כאן.
כמו טרקטור ישן נחרת לצידי, עם הרעש המטורף שיצא ממך, עדיין נראית כל כך שלו ורגוע. לא הצלחתי להירדם לידך, ולא בגלל שאתה חדש במיטה שלי, בגלל שהפעימות לב שלי הפריעו לי לישון.
הבנתי שאני עוד יותר בברוך ממה שחשבתי, בפעם האחרונה שראיתי אותך.
השנה החדשה.
שומרת על עצמי ללא ציפיות או תקוות מיותרות בנוגע אליך, החלטנו שזה ככה אז זה ככה לא?
למה הרגשתי את זה? את התחושה הלא מוסברת הזו שצמחה לי עמוק בבטן הישר אל הגרון, חונקת אותי, לא מותירה לי ברירה.. אולי להודות בפני עצמי שנפלתי.
12 בלילה, פותחים שמפניה עם כל החברים.
מודה שהייתי מופתעת שנישקת אותי ככה מול כולם, כאילו לשנייה לא הכחשנו את מה שקורה בינינו, לערב אחד זה היה מותר.
נפלתי חזק, ונפלתי לבד.
היום אני יושבת מול המחשב, עוד שיעור, עוד קפה.
אתה מרגיש חסר ורחוק, ולצערי אני יודעת בדיוק מה הולך לקרות.
מזל שעכשיו אני כבר יודעת איך לטפל בכוויות, פצעים וחתכים.
אולי הפעם לא אתמהמה יותר מידי על ה"אובדן" הזה, ואוכל פשוט להמשיך בדרכי.
תגובות (0)