לאקס ששרט אותי

ניפצת אותי,
ולא, אני לא חושבת עליך רק בלילות קרים,
אתה מופיע בכל מקום בגופי, בחלומותי, ובנשמתי,
אני שונאת אותך,
אתה יכול להרוס לי בשנייה דברים שאני בונה שנה,
אתה גורם לי להתרכז בך במקום בדברים החשובים באמת,
שאלות של מה אתה עושה עכשיו והאם אתה מאושר בלעדי,
והמחשבות זורמות להן לתוך המחברת,
על הפחד החדש מזוגיות,
ועל הפסיכולוג שאשלם לו עוד שנה שיפתח אותי בחזרה,
אחרי שפצעת אותי.
ולא, לא איבדתי אמון בגברים בגללך,
האמת שפשוט איבדתי אמון בעצמי,
ביכולת שלי להיות נאהבת,
בזמן שאני מוכנה להשקיע בקשר.
וכל פעם צצה השאלה,
אם היית חוזר הייתי מקבלת אותך בחזרה?