לאור הזיכרונות

הסתכלתי לך בעיניים, ואת כל כך נחושה.
בכל זאת תמיד זו הייתה רק את לתת לי אהבה חצי פוצעת חצי מרפאה.
זה בגללי והכאב ששמתי לך בלב שנתן לך סטירת לחי מצלצלת.
כל הלילות שאהבתי אותך נמסו לי מבין הידיים והשאירו צלקות בודדות, כמו נשיקה חצי מנחמת.
ואת מסתובבת כמו שרק את יודעת לעשות, מנסה למצוא אהבה חמה במקומות הקרים ההם, מנסה למצוא את עצמך ובדרך להבלע מן העולם כביכול.. שלי.
לברוח בחלקים למקומות הכי יפים והכי בודדים.
את מסתובבת בין הרחובות ההם האירופאים הריקים במטרה למצוא תחליף ללילה נורא שעברת איתי,
כמה סודות ושקרים את מספרת לגברים ההם שאת מנסה לתמרן כנגד פחדייך?
אני לא מאשים אותם, את הם כל מה שהם חיפשו.
אני יודע שמצאת לך מקום נוח ושקט, ואולי גם אושר בביניין המואר בלב העיר האינסופית הזאת.
אני חושב שזה מגיע לי.
כך או כך, לא יכולתי שלא להגיד לך 'אבל שימי מעיל כי קר בחוץ, וחיזרי אלי, את הרי כל כך אוהבת אותי.'