כשמאבדים מישהו חשוב
כשמאבדים מישהו חשוב, היום הכי קשה הוא היום שמבינים שהוא לא חוזר סופית. ושזהו הגיע הזמן לעבור הלאה, עמוק בפנים וגם בחוץ אתה יודע שזה יהיה קשה עוד יותר, זה רק השבוע הראשון.
כשמאבדים מישהו חשוב, השבוע הראשון קשה וגם החודש הראשון, ולפעמים, אם הוא מספיק חשוב אז גם השנה הראשונה.
כשמאבדים מישהו חשוב, אתה זוכר את היום הראשון שפגשת אותו, את הרגע הראשון ואיך הרגשת. איך פתאום שהלב נפתח ופרס כנפיים, כמה פחדת להיפתח כדי לא להיפגע. ובסוף, כמעט תמיד נפגעים, כי בסוף הוא צריך לעזוב.
כשמאבדים מישהו חשוב, אתה זוכר את היום האחרון שפגשת אותו, את הרגע האחרון, החיבוק האחרון ואיך הרגשת. איך פתאום הלב שנפתח בבת אחת נסגר. וברגע אתה מבין, הרגע שחששת ממנו הגיע- הלב סגור והמפתח אבד.
כשמאבדים מישהו חשוב, אתה תמיד חושב מה יכולת לעשות כדי לא לאבד אותו, אתה מחשב מה היית יכול לומר מחדש ואיך יכולת לשנות. אולי יכולת לוותר ואולי יכולת לא להיות.
כשמאבדים מישהו חשוב, סופרים את השנים, החודשים, השבועות, הימים, השעות, הדקות והשניות שהוא הלך.
כשמאבדים מישהו חשוב, סופרים את החודשים, השבועות, הימים, השעות, הדקות והשניות עד שהוא יחזור. ואז מבינים שהוא לא יחזור.
כשמאבדים מישהו חשוב, מאמינים שאם אתה אוהב מישהו, תן לו ללכת. אם הוא חוזר, תדע שהוא שלך לעולמים, ואם הוא לא חוזר, כנראה שהוא מעולם לא היה שלך.
כשמאבדים מישהו חשוב, בהתחלה מתאבלים ובוכים על כל זיכרון, וככל שהזמן עובר הדמעות מתחלפות בחיוכים. ואם הזמן עבר מספיק, כשאתה נזכר אתה מחייך במקום לבכות.
כשמאבדים מישהו חשוב, מבינים שהלב מצטמק לנוכח התחושות.
כשמאבדים מישהו חשוב, מתבהרת ההבנה שאחרי שהתאבלת, התגברת והמשכת הלאה, הבגרות הנפשית שלך גדלה ומתקדמת.
כשמאבדים מישהו חשוב, מבינים שבמהירות שהלב הצטמק, כך הוא יתרחב בחזרה למישהו החשוב הבא.
ואת המישהו החשוב הבא, אתה לא תאבד.
תגובות (0)