כשהלכת- סיפור אהבה עצוב- פרק 27
"דוקטור רונן??" אמרתי בתדהמה..
"נעמה??" השיב בהלם ובחן אותי מכף רגל ועד ראש.
הרגיש לי קצת לא נעים..
"אז.. מה אתה עושה פה?" שאלתי
"אני.. באתי לאשר את התקנון של חדר האחות מטעם בית החולים, וואו איך השתנית.." אמר
צחקתי מעט..
אך הוא לא צחק..
"את.. אפילו יותר דומה לה ככה.." מלמל בשקט אך היה אפשר לשמוע, הבנתי שהוא מדבר על אישתו..
חייכתי חיוך מזוייף..
"א..אני ממהרת לכיתה .. נתראה.." אמרתי מיד ופניתי לכוון הכיתה בעודי מרגישה את עיניו נעוצות בגבי..
נכנסתי לכיתה ועיני קלטו מיד את דן..
התפלאתי לשניה אך מיד נזכרתי שהוא נשאר כיתה ושהוא איתי השנה ביחד..
הוא יישב בשולחן האחרון צוחק עם חבריו שכנראה סיפרו לו בדיחה גסה ולא בוגרת..
המורה כבר הייתה בכיתה -ידעתי שאני אאחר- והמקום הפנוי היחיד היה בשולחן לפניו..
איזה כיף.. -__- כיוונתי את צעדיי למקום והתיישבתי.
"מה פשר האיחור הזה גברת נאור?" צווחה עליי המורה בקול המעצבן שלה..
"אממ.. המנהל דיבר איתי.." המצאתי תירוץ של ילדה בכיתה ד'..
"אוקיי. בסדר" השיבה בחמיצות פנים.. התירוץ הזה תמיד עובד..
שמתי את האוזניות והרכנתי את ראשי על השולחן בתקווה להירדם , אני שונאת תושב"ע..
"היי.. פססט.." שמעתי מישהו לוחש ונוגע בגבי.. עברה בי צמרומרת באותם שניות..
הסתובבתי, זה היה דן.. התפלאתי קצת..
"מה..?" שאלתי בלחש..
"נעמה..?" שאל
"נו עניתי מה..?"
"נעמה.. נו תעניי.." אמר והתגלגל מצחוק.. דן הישן חזר..
חייכתי אך מיד הרצנתי את מבטי,
"דפוק.." השבתי
"מי דפוק?? אני דפוק?? " אמר אך לא שם לב שהוא מעט צועק את זה..
והמורה כמובן שמה לב..
"דן בומנדיל ונעמה נאור צאו מיד מהכיתה!!" צרחה..
"מה יש לך מה את צועקת??!" דן השיב והתרומם..
"אל תתחצף דן אתה רוצה להשאר עוד שנה?" השיבה..
הוא לא ענה
"המורה אבל אני לא עשיתי כלום.." אמרתי בעצבים
"צאו ואני לא רוצה לשמוע אתכם" השיבה
"אוחח פוסטמה.." לחשתי אך דן שמע וצחק את כל הדרך החוצה מהכיתה..
טרקתי את דלת הכיתה בעצבים והתיישבתי על הרצפה במסדרון..
הוא עמד מולי..שמתי את האוזניות ולפתע הוא התיישב לידי.. קרוב.. כמו פעם.. יכולתי להריח את הבושם הממכר שלו.. רגע.. שש.. נעמה אסור.. יש לך את דני.. נעמה פוקוס!
"תביא תביא לשמוע.." אמר ובלי לשאול חטף אוזניה אחת.. מה שהפך אותנו ליותר קרובים ויכלתי לנשום את נשימותיו..
"שיר יפה.. " אמר לאחר כמה דקות של שקט והוציא את האוזניות מאוזניו אך המשיך לשבת קרוב וצמוד מידי אליי
"אז..איך את..?" שאל לפתע
"מז'תומרת?" שאלתי
"בכללי..כאילו איך את?" אמר והוציא סיגריה למרות שאסור בשטח בית הספר..
"אני בסדר..תודה.."
"לא ייצא לנו לדבר מאז.. נכון?" שאל והביט בי מוציא את העשן מפיו..
"כן..לא..לא יצא.." עניתי במבוכה..
"שמעתי ששון מת.. אני מצטער.." אמר והרכין את ראשו..
הנהנתי בראשי בעצבות..
"לא נורא.. הכל יעבור.." אמר וליטף את ראשי בעדינות.. זה היה נעים
"אז.. אנחנו בסדר..?" שאל
"כן.. אנחנו בסדר.." עניתי
"יופי.." אמר וקם.. לאחר מכן הוא נשען על הקיר ממולי כשידיו בכיסי מכנסיו..
שמתי את האוזניות ושוב עצמתי את עיני..
לאחר כמה דקות פקחתי אותן וראיתי בחורה בלונדינית שלא ראיתי מעולם בבית ספר. מתקדמת לעברנו.. דן חיבק אותה.. זאת בטח עוד אחת מהסטוצים שלו.. חשבתי לעצמי.. היא נצמדה אליו והם דיברו.. לאט לאט ראיתי את דן מעביר את היד שלו על הגב שלה ואז על הישבן..
הם התמזמזו כמה דקות ואז היא הלכה..
לא הבנתי למה הוא עשה את זה.. לגרום לי לקנא? אם כן אז ממש לא הלך לו..
באמת שלא אכפת לי יותר..אבל בכל זאת היה מגעיל מצידו להתמזמז עם בחורה אחרת מול הפרצוף שלי.. אני בחיים לא הייתי עושה לו את זה..
הוא הסתכל עליי בחיוך מנצח כמה דקות..
דביל..
לאחר חצי שעה בערך הצלצול נשמע ונכנסנו לכיתה.. נתתי לו דחיפה קטנה בכתף בכוונה..
הוא הבין על מה זה וחייך.. התעלמתי..
היום עבר די מהר .. התקדמתי לכוון השני של המדרכה, מחכה לדניאל שיבוא לאסוף אותי ואכן, כעבור כמה דקות הוא הגיע, הוא יצא מהרכב ופתח לי את הדלת… חייכתי וחיבקתי אותו בחמימות.. הוא הדביק לי נשיקה קטנה בפה וחיכך את אפו באפי..
לפתע ראיתי בזווית העין את דן.. עומד שם.. מביט בנו משתאה.. בדיוק באותו מבט שהיה לו בעיניים כשהוא ראה אותי עם תמיר.. את המבט הזה אני לעולם לא אשכח..
תגובות (3)
תמשיכיייי
תמשיכי
מתי את ממשיכה?? איזה סיפור יפהההה