כשהלכת– סיפור אהבה עצוב- פרק 25
למחרת קמתי בתחושה מחורבנת..
החזירו אותי לחדר שלי והכימותרפיה מתחילה להכאיב..
התחיל גם לנשור לי השיער לאט לאט..
הכל חרא.. לא ניראה לי שתמיר יחזור .. אחרי אתמול גם אני הייתי מתרחקת מעצמי..
ודן? נראה לי שהוא מחק אותי מהחיים שלו .. כפיים לנעמה שוב הצליחה להרוס הכל..
אה.. רגע.. ואיפה אמא? אה נכון.. לא אכפת לי!
היא בטח עכשיו עם.. כן.. איתו.. ולחשוב ש.. היא אפילו לא יודעת..
דלת נפתחה וקטעה את מחשבותיי..
האחות סופי עמדה בפתחה מבוהלת..
"בואי מהר!! שון במיון!! הוא אמר שהוא רוצה לראות אותך!! לא נשאר לא הרבה שמן!!" פרצה לפתע בהיסטריה והכל בנשימה אחת..
"מ..מה??!! שון!?? איפה??" שאלתי בחרת איימים..
זה הדבר האחרון שאני צריכה.. שהוא ימות לי עכשיו..
היא הובילה אותי לחדר מיון והוא שכב שם כשמלא רופאים מסביבו.. ללא שום קרובי משפחה.. רצתי אליו והתקרבתי לכוון מיטתו , מתאפקת שלא לבכות ממראהו החיוור .. כולו היה לבן ורק שפתיו הקטנות נשארו בצבעם האדמדם.. עיניו הכחולות והגדולות כאילו כובו והוא הביט בי במבט ריק..
"שון!! " צעקתי " אני פה.. " אמרתי וחיבקתי אותו בכל כוחי , לא היה לי אכפת מהרופאים שמסביבי ..
"נ..נעמה.." לחש והושיט לי את ידו.. החזקתי אותה חזק וכבר לא יכלתי לעצור את דמעותיי..
"אתה לא הולך נכון??!! אתה לא הולך!! אתה נשאר פה איתי!! בחדר שלנו!! שצבענו ביחד..!! אתה לא יכול ללכת!! " צרחתי כשהרופאים מסביבי לא התאפקו ובכו..
"נ..נעמה.. א.. אפשר להגיד לך משהו..?" לחש
הנהנתי בראשי ומחיתי את דמעותיי..
"אל.. אל תדאגי לי.. א.. אני עוזב למקום טוב יותר.. אני.. אני הולך.. לפגוש את קת'רין.. את קת'רין שלי.." בעודו אומר את המילים הללו המכשיר החל לצפצף בחוזקה .. מיד כל הרופאים התייצבו סביב מיטתו בבהלה
"קת'רין" אמר כשחיוך מרוך על שפתיו..
הוא עצם את עיניו ולפתע הקו שהיה על המכשיר התיישר לקו ישר .. ונשמע ברקע צפצוף אחיד..
כולם ידעו מה זה אומר..
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!! לאאא!!!!! זה לא יכול להיותתת!!! אתה לא מתתת!! " צרחתי ושמתי את ראשי על חזהו הקטן כשהדמעות לא מפסיקות לזרום .. "תתעורר!! תתעורר כבר!!!" צרחתי מסרבת להאמין וניערתי את גופו הקטן.. צרחתי מבכי..
אבל לא משנה כמה שאני אצעק וכמה שאני אבכה.. וכמה שאני אסרב להאמין.. זה לא ישנה את העובדה ש..
שהוא מת…
תגובות (1)
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך