כשהלכת -סיפור אהבה עצוב- פרק 24
"מ..מה? למה את חושבת ככה" נחרדתי..
"יש לי כאבי בטן חזקים ו.. הפסיק לי המחזור.." אמרה מצפה לתשובתי
"תגידי את באמת בלונדינית סתומה או שאת סתם משחקת את עצמך?" עניתי לה ..
היא לא הבינה ועשתה מבט תמוהה..
"את לא יכולה לדעת אם את בהריון או לא.. בקושי עבר שבוע מאז.. טוב קטיה תעשי לי טובה אני ממהר ואין לי זמן למשחקים שלך.. ביי.." אמרתי ובאתי לצאת אך היא חסמה בגופה את הדלת
היא לא הולכת לעזוב אותי?!
"אוקיי.. להגיד לך למה אני באמת פה?" שאלה
"נו" עניתי בחוסר סבלנות
"אני אוהבת אותך .. התחתלתי לפתח כלפיך רגשות מאז אותו לילה ,אני רוצה לדעת שזה הדדי.." אמרה
חשבתי לרגע ועניתי..
"זה לא הדדי קטיה.. את היית סתם סטוץ.. אני אוהב מישהי אחרת.. אבל אל תפגעי אני בטוח שתמצאי את האחד שלך.. יום אחד"
היא הסתכלה עליי בעיניה הגדולות ולפתע פרצה בבכי , ניסיתי לעצור את דמעותיה אך היא ברחה לכוון הדלת ויצאה מן הבית..
אין טעם לרוץ אחריה.. זה לא פעם ראשונה שאני עושה את זה.. אין מה לעשות.. היא באמת הייתה רק סטוץ בשבילי.. אני לא רוצה לשחק בה .. יש לי את נעמה עכשיו..
לקחתי סיגריות ואת המפתחות של הרכב ויצאתי לכוון בית החולים .. בדרך קניתי פרחים יפים בשבילה..
הגעתי לבית החולים וכוונתי את צעדיי לעבר חדרה.. לפי זיכרוני… מהפעם האחרונה שהייתי פה..
נכנסתי לחדר והיא לא הייתה שם.. בטח זה לא החדר.. חשבתי לעצמי ובאתי לצאת אך עיני קלטו לפתע ילד קטן ובלונדיני יושב על המיטה ומעיין בספר שנמצא בין ידיו..
"ילד.." אמרתי
הוא הרים את עיניו מהספר..
"כן?" שאל
"תגיד, אתה מכיר את נעמה..?" שאלתי
עיניו נפתחו והוא נעמד..
"כן!! מה איתה?? היא בסדר?? איך היא מרגישה?? היא התאוששה?? איפה היא?" שאל שאלות ללא הפסקה
"היי תירגע.." צחקתי
"הוו אני מצטער.. אז מה איתה?" שאל בחיוך
"אני לא יודע איפה היא.. אתה יודע ?" שאלתי
"אממ.. ההיא התעלפה ואז ד"ר רונן ותמיר לקחו אותה לחדר בדיקות.." אמר
תמיר? מי זה תמיר.. רגע, התעלפה??!!
"טוב ו.. איפה זה חדר בדיקות?" שאלתי והוא הסביר לי
פתחתי את הדלת במהירות ואז גיליתי מי זה תמיר….
נעמה שכבה כשהוא מאחוריה .. מחבק אותה כמו שאני הייתי מחבק אותה..
הפרחים נשמטו מידי והרגשתי איך הדם שלי מתחמם לאט לאט.. איך אני רוצה לתלוש לו את הראש אבל.. אני לא יכול.. גם אני בגדתי בה.. זכותה המלאה להיות עם מי שהיא רוצה אבל.. בכל זאת התאכזבתי.. הרגשתי איך הלב שלי נצבט כשהבנתי שאיבדתי אותה ..
לפתע היא שמה לב אליי ומיד קמה..
-נקודת המבט של נעמה-
הוא עמד שם כשהלסת שלו שמוטה והוא רק מביט בתמיר במבט מאיים כשאגרופיו קמוצים..
"חשבתי שאהבנו אחד את השניה.." אמר לפתע..
הרגשתי את הכאב בקולו..
אבל.. הוא הלך ראשון!! אז זכותי לא..?
"מי זה?.." שאל לפתע תמי וקם..
לא ענינו לו.. ראיתי שדן מתאפק לא לשבור לו את הפנים כי הוא יודע שזה יכאיב לי..
"מה אתה רוצה מנעמה..? " שאל תמיר שוב..
דן שתק והביט בו מספר שניות..
היה אפשר לחתוך את המתח בסכין..
לאחר מכן דן העביר את מבטו אליי
"רק בריאות נעמה.. רק בריאות… ביי" אמר לפתע.. ההרים את הפרחים מהרצפה וזרק אותם לפח בחוזקה..
"חכה שניה דן!" צעקתי בשארית כוחותיי ובאתי לקום אך התמוטטתי על הרצפה מחוסר כוחות..
תמי מיד הרים אותי..
"תגידי מה קרה לך?? מי זה??" שאל בחוסר הבנה..
"תמיר פשוט.. עזוב אותי.." לחשתי בחנק והסתובבתי לכוון הכר..
לא יכלתי לעצור את דמעותיי והרטבתי את הכרית עד שלא נשאר בה מקום יבש..
"היי בייב.. אני פה.." לחש לי באוזן.."אני לא כמו ההומו הזה.. אני לא אעזוב אותך אף פעם.."
לא יכלתי יותר.. הוא מדבר על דן..
"תמיר אולי תסתום?" צעקתי.. " אתה לא מכיר אותו ! אתה לא יודע למה הוא התנהג ככה.. אתה לא יודע כלום!! אתה לא מכיר אותי בכלל! פשוט תלך וזהו!" אמרתי וסובבתי את ראשי..
הוא שתק למשך כמה דקות..
"נו למה אתה מחכה?? תצא כבר..!" אמרתי
"נעמה תדברי אליי יפה.." אמר בבטחון..
" אה באמת?" עניתי..
"כן. אני אל סמרטוט שלך.. תתחילי לשלוט על הפה שלך.. אני לא אשם!"
"לך תזדיין" פלטתי..
הוא שתק לכמה שניות, נקש למצחי ויצא..
סעמממקק!! למה אני חייבת להרוס הכל??? למה????
תגובות (1)
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך