כשהלכת-סיפור אהבה עצוב-פרק 22

"מה אתה עושה??? " צרחתי בשארית כוחותיי והסתכלתי עליו במבט חודר ולא מבין..
הוא בעצמו היה מבולבל..
"א..אני.. אני מצטער.. אני לא יודע מה קרה לי…א..אני לא כזה.. אני לא פדופיל.. את בת 17 אני בן 25.. אני כ"כ מצטער.. בבקשה אל תספרי.. א.. יפטרו אותי.." התחנן ..
"אבל למה עשית את זה??" ניסיתי עדיין להבין.. לא היה בנינו כלום לפני!! אפילו לא רמיזות!! אין לו שום סיבה לעשות את זה!!
"את.. את פשוט דומה לה.." לחש בדמעה..
שתקתי..
"אל תספרי אני מתחנן.." אמר ברעד..
"אני לא אספר.." לחשתי
הוא הביט בי במבט מלא הערצה וחייך חיוך קל.. לאחר כמה דקות הוא יצא מן החדר בזריזות..
אולי עשיתי טעות שהבטחתי לו שאני לא אספר? ומה אם הוא באמת פדופיל והוא ייפגע בעוד בנות?? אבל… הבטחתי.. הוא היה מבולבל בכל זאת…
בסביבות הערב בערך דפיקות קלות נשמעו על הדלת… היא נפתחה ונכנס תמיר..
אמנם קיבלתי מכה חזקה בראש שגרמה לי לשכוח כמה דברים.. אך אני זוכרת בבירור שרבנו..
"היי".. לחשתי ביובש..
"איך את מרגישה..?" שאל כשידיו בכיסא מכנסיו והביט בי בעיניו התכולות,,
איזה נסיך.. לא מגיע לו אחת כמוני.. שהספיקה לבוא במגע עם שני גברים כשיש לה חבר בפחות משבוע.. אני פשוט מגעילה את עצמי!! וגם אחרי שהתעצבנתי עליו הוא עוד שואל מה איתי..
"א..אני בסדר.." אמרתי בחצי חיוך..
הוא חייך גם ואז התקרב אליי בפסיעות איטיות..
נרתעתי קצת..
לפתע הוא רכן לעברי ונישק אותי בחוזקה..
"התגעגעתי אלייך.."אמר כשהתנתקנו
חייכתי.. חיוך אמיתי הפעם..הוא עלה על המיטה בזהירות ונשכב מאחוריי כשידיו תופסות במותנייי וככה נשארנו מחובקים..
לפחות היום הזה נגמר יותר טוב מאיך שהוא התחיל..
הוו רגע.. הוא לא..
כי הוא היה חייב לבוא..
בדיוק בזמן..
דן…