כשהלכת-סיפור אהבה עצוב- פרק 15
התנתקתי ממנו בעדינות.. לא יכלתי..
"מה..מה יש?" שאל בתמימות…
"אני לא יכולה.. עד לפני שעה היה לי חבר.. אני פשוט לא יכולה.." גמגמתי בחשש
"לא יכולה או לא רוצה? "שאל
"לא יכולה וגם לא רוצה לתת לעצמי להיפגע שוב.." עניתי
הוא יצא ללא מילים..
המשך היום עבר די בסדר חוץ מכמה התקפים קלים ולקראת הערב נכנס דוקטור רונן והחזיק בידו ילד קטן וחמוד.. נראה כבן 7.. שיערו היה בצבע בלונד והיה פרוע על פניו ועיניו הכחולות נצצו.. ניכר היה שילד זה עבר בחייו הרבה אך בכל זאת היה חיוך מתוק מרוח על שפתיו..
"היי נעמה איך את מרגישה?" שאל הדוקטור והתקרב לכיווני עם הילד הקטן שלא הוריד את מבטו ממני..
"הכל בסדר.. " השבתי "ו..מי אתה קטנצ'יק?" פניתי לילד
הוא לא ענה .. הוא רק התחבא מאחורי רגליו הרזות של דוק' רונן..
"זה שון.. תכירי.." דוק' רונן אמר
"היי שון.." חייכתי הוא השיב לי חיוך קטן ומתוק..
"סגרו את המחלקה שלו כי מרססים שם.. בינתיים הוא יעבור אל החדר שלך, זה בסדר מבחינתך?" שאל
"כן.. כן בטח.. אין בעיה.." השבתי
"יופי, זה רק לכמה ימים.." אמר ויצא..
שון הקטן נשאר במקומו בוהה בחדר הריק.. ואז העביר מבטו אליי
"היי קטנצ'יק.. אלה כל הדברים שלך? " שאלתי כשראיתי אותו מחזיק תיק פיצפון שבקושי יכול להכיל חולצה וזוגות מכנסיים..
"כן.. " לחש ומיהר לעבר מיטתו.. פרק את חפציו ונשכב על המיטה..
"אז.. מאיפה אתה?" שאלתי מנימוס
"מפה.." אמר בתמימות של ילד קטן
צחקתי , הוא גם חייך..
"לא.. מאיפה אתה בארץ? איפה ההורים שלך?" שאלתי בחיוך
" אה.." אמר ועיניו נעצבו.. ניראה היה שפגעתי בנקודה רגישה..
"קרה משהו..?" הוספתי
"אני.. אני מבית היתומים אין לי אמא ואבא.. אני לא יודע איפה הם.. הם פשוט.. עזבו אותי.."
תגובות (4)
שום תמיר לא יהיה בסיפור , אבל הצעה ? את לא חושבת שאת מתקדמת מידי .. ומהר ?
אהבתי את הסיפור ומחכה להמשך :)
תמשיכי
תודה רבה דנה על העצה :) אני אנסה ליישם אותה ואני כבר ממשיכה :)
מתי המשךך??