כשהלכת- סיפור אהבה עצוב- פרק תשיעי

"י..יש.. יש לי.. סרטן..?" שאלתי בקול חנוק כשדמעות מאיימות להציף את גרוני..
"אכן.. אך זהו סרטן שכיח ביותר ואחוזי הניצולים גבוה מאד!! אין לך ממה לדאוג א.." הדוקטור אמר אך קטעתי אותו באמצע..
"דוקטור .. צא בבקשה,אני צריכה קצת זמן לבד.." אמרתי בחנק..
"א..אוקיי" אמר ויצא
'סרטן.. יש לי פאקינג סרטן..' מלמלתי לעצמי כשדמעה תלויה על עיני..
אני לא אבכה.. אני חייבת להראות לכולם שאני חזקה.. אני לא בוכה.. לא נשברת כל כך בקלות.. שום דבר לא יישבור אותי.. אני.. אני.. א..
אוקיי על מי אני עובדת?!? אני עלה נידף שכל משב רוח קטן מטלטל אותו!! אני כמו חלודה שצבועה בצבע כסף.. לא משנה כמה שאני אתאמץ להסתיר , בסופו של דבר זה יאכל אותי מבפנים.. אני כלום! אני נערה חלשה שאף אחד לא אוהב .. הנה, אפילו דן לא בא לבקר.. וכל הילדים שפצעו אותי.. להם בטח לא אכפת.. לאף אחד לא אכפת ממני..
סתם עוד בזבוז של מקום.. זה מה שאני..
יכולתי להמשיך ולהתלונן על חיי אך לפתע נפתחה הדלת וקטעה את מחשבותיי
זה הוא .. הוא עמד שם .. מכוסה בבוץ .. עם חולצה קרועה .. ועיניים דומעות..
"ד..דן?" לחשתי ..
הוא לא ענה.. הוא היה המום מכל המכשירים שחוברו לגופי.. הוא רק התקרב..והתקרב.. והתקרב.. עד שהגיע למיטתי והתיישב סמוך לראשי..
"דן א.." באתי לומר אך הוא שם את אצבעו על שפתיי כאילו אומר לי לשתוק..
""שש.. אל תדברי" לחש בקול הסקסי והגברי שלו וחיבק אותי חזק.. חזק..
"טוב" השבתי .. מוקסמת מהריח המהפנט שלו ..
הוא נישק אותי במצח..
ואז באף..
ואז כשהגיע לשפתיי לחש " אני תמיד ישמור עליך "
ונישק אותי נשיקה סוחפת ומלאת תשוקה..