כשהלכת -סיפור אהבה עצוב – פרק רביעי

גל התקרבה לכיווני .. נרתעתי.. אין לי כח לדבר איתה
"אוקיי חמודה'לה , קומי לי מהמקום !" אמרה לפתע בהחלטיות..
"חמודה'לה תיקראי לדודה שלך , ולא , אני לא אקום לך מהמקום " החזרתי בשלווה
"מותק, אל תתעסקי איתי!" כמעט שצעקה
" איזה פחד.. לא בבקשה אל תרביצי לי.. פחח" גיחחתי
"אוקיי.. חבל.. בחרת להתעסק עם הבחורה הלא נכונה.." אמרה בשקט קצת מפחיד והלכה לשולחן אחר , השולחן שמאחוריי.. שיט..
השיעור עבר די מהר, ולקראת סופו הרגשתי קצת עיקצוצים בצוואר , הסתובבתי ולא האמנתי למראה עיני… גל.. מחייכת חיוך זדוני.. עם.. מספריים ביד.. נגעתי בשיער שלי ונחרדתי..
"ה.. השיער שלי.. גזרת לי את השיער ..?" אמרתי ודמעות מציפות את עיני
היא חייכה.. וכל הכיתה .. צחקה..
פרצתי בבכי ויצאתי מהכיתה בסערה… הלכתי לשירותים והסתכלתי במראה..
הייתי ניראת מפחיד.. הרגשתי כ'כ רע עם עצמי ולא הפסקתי לבכות..
נכנסתי לאיזה תא והתיישבתי על הרצפה כשרגליי מקופלות וראשי בין ברכיי..
'מה כבר עשיתי לה?? מה?? רק בגלל שלא רציתי לקום?? למה??למה ילדים הם עם כ"כ אכזר?? ‘ חשבתי לעצמי באמת שכבר תיכננתי איך אני חוזרת?הבייתה ומתאבדת.. 'מה שווה לי כבר כל העולם הזה?? מה? אבא -מת , אמא -איך להגיד את זה במילה יפה..? זונה! , אין לי חברות.. משפילים אותי וצוחקים עליי.. אז מה, רק תסבירו לי , מה שווה לי לחיות? ' חשבתי.. אך לפתע הרגשתי שמישהו מנסה לפתוח את הדלת..
"א.. אני פה.." אמרתי במעט הכוחות שנותרו לי וניגבתי את דמעותיי שלא ייראו שבכיתי..
"נ..נעמה?" שמעתי קול של גבר
"מי זה..?" שאלתי בחשש
"זה דן.. הכל בסדר?"
"אולי תפסיק לשאול אם הכל בסדר?!? אולי אחת ולתמיד תבין ששום דבר לא בסדר בעולם הדפוק הזה?? אולי תעזוב אותי כבר??" צרחתי , התפרקתי.. הייתי צריכה להוציא את זה..
הוא שתק לכמה רגעים.. יופי.. שסוף סוף יסתום קצת..
"תני לי להכנס" אמר לפתע
"לך מפה.. " אמרתי
"תני לי להכנס.. " הגביר את קולו עכשיו
"בשביל מה??" הגברתי גם אני את קולי
" אני יודע מה גל עשתה לך.. כל השכבה יודעת.." אמר
" יופי.. נהדר.. נורא מעודד.. לך מפה" אמרתי וקמתי מהרצפה..
"אני לא יכול ללכת" אמר לפתע..
"למה ?" אמרתי בבילבול .. שילך כבר מה הבעיה שלו??
"כי גל הייתה חברה שלי" אמר לפתע
" הייתה?" שאלתי
"נפרדתי ממנה עכשיו.. בשבילך.." אמר