כמו שלא אהבת בחיים שלך

אהבת אותי כמו שלא אהבת אף פעם,כמו בסיפורים ישנים.
אני לא יודעת אם זאת הייתה אהבה ממבט ראשון בעינייך, אני יודעת שבעיניי לא.
לא ראיתי אותך, לא ככה, עד שהושבת אותי לשיחה, המילים שלך תפסו אותי בהפתעה, ציפיתי להכל אבל לא לזה, לא משנה שהיו חברים שאמרו לי שאתה לא רואה בי ידידה, אני לא הרגשתי את זה, כי לא הסתכלת עליי, אפילו לא חיבקת.
ונתתי לנו צ'אנס, האמנתי שאין לי מה להפסיד וצדקתי.
אתה הדבר הכי טוב שקרה לי.
אהבת אותי, אתה אומר שאתה עדיין. גרמת לי לחייך כל בוקר, ידעתי שיש מישהו שאכפת לו ממני, ראית אותי כמו שאף אחד אחר לא ראה אותי קודם.
זה היה לי נעים, הכל.
הנשיקות, השיחות, המחמאות, הדאגה ואהבתי אותך, כמו שלא אהבתי אף פעם כמו שלא העזתי להודות אף פעם.
שמחתי שאתה רואה אותי, אותי ולא את המסכות שטרחתי לשים על עצמי בכל יום, חומות ומגננות כדי שלא אפגע, כי אף אחד לא שווה את זה.
אבל אתה? היית שווה הכל, רציתי להיות טובה יותר איתך, אהבתי את החוכמה שלך, הבגרות המפתיעה שלך, השטויות שלך, הצחוק שלך, החברים שלך, המשפחה שלך.
אתה משכת אותי לתוך העולם שלך, מתגאה בי כאילו אני איזה פרס יוקרתי וזה הקסים אותי, אהבתי כמה שאתה אוהב אותי וכמה שאני אותך.
ואז לקחת הכל, את הצחוק והחיוכים והאהבה.
ואני נשארתי שבורה, עם בור בלב ובנשמה שלי.
הרגשתי שאני מתחילה לאבד הכל, אלוהים יודע כמה צדקתי, רצף האירועים שסבבו אותי אחרי הפרידה רק הוכיחו כמה צדקתי.
ואני נלחמתי, להישאר חזקה בכל יום, כי מי יכול לשבור אותי בכלל? ותנחש מה גיליתי? שזה אתה, אתה זה שישבור אותי. המחשבות עלייך מרסקות לי את הנשמה, הרסיסים של הלב השבור שהשארת מאחורייך שורטים לי את הנפש ואני לא מצליחה לאחות את הפצעים, הכל פתוח,מדמם וכואב כל כך כואב.
אני לא יודעת, לא יודעת אם אני מסוגלת יותר למשוך.
הנשמה שלי מותשת, אין לי כוחות יותר רק כאב.
ואני יודעת שאתה שמח, שאתה מצליח, שטוב לך אבל אני יודעת טוב מאוד שאיתי היה לך טוב יותר, אבל ויתרת ולמען האמת אני מוותרת על עצמי כל יום טיפה יותר.
אהבת אותי כמו שלא אהבת אף פעם, כמו שלא תאהב לעולם שוב וכשתבין אני לא אהיה יותר, וזה יכאב והרסיסים של הלב השבור שלך ישרטו לך את הנפש ואולי סוף סוף תבין שיש אהבה של פעם בחיים, אהבה של כל החיים ואתה את שלך זרקת לפח כי פחדת.