כל כך מהר

זה קרה כל כך מהר…
המילים, הנשיקות, הליטופים.
כל כך מהר הוא מצא את הדרך אל תוך הלב השבור שלי, מצא דרך לאחות אותו ולרפא אותו… אותי.
המילים, אפילו הגרועות, מצאו דרך אל תוך הנשמה שלי, כל חיוך, כינוי, בדיחה פרטית מצאה את הדרך במבוך של החיים שלי.
התאהבתי בו כל כך מהר, בחיוך שלו, בצחוק העדין והיפה שלו, בגבריות שבו.
בעיניים הכחולות ירוקות המושלמות שלו, בזיפים החומים, הריח הבושם המשכר שלו, שעד עכשיו לא עוזב את מחשבותיי.
זה קרה כל כך מהר.
ומשום מה , זה גם נגמר באותה המהירות.
כשהוא נכנס לחיי פתאום קיבלתי משמעות חדשה, לא האמנתי לפני זה באהבה.
אבל הוא בפחות מזמן קצר, בשעות לא שעות לימד אותי מה היא הדרך לאהוב.
ואהבתי אותו בכל מאודי, אני עדיין אוהבת אותו בכל נפשי.
אבל כמו שזה בא בכל כך קלות, זה ברח באותו המהירות.
ועכשיו הלב השבור שלי לא מתאחה, הדמעות לא מפסיקות לזרום מבעד לעיניי.
ואני רק מתפללת בתוך ליבי, שיחזור שוב לחיי.