כאב שלא עובר

אני יושבת ונזכרת ,
חושבת ובוכה לא יכולה בלעדייך.
חשבתי שנעבור את זה
למה אתה לא מוכן לנסות אחרי כל מה שעברנו כדי להיות ביחד ככה אתה זורק את זה.
זהו זה נגמר אתה כבר לא אוהב אותי ולא חושב עליי ורק אני יושבת פה שוקעת בעצב וסבל.
אתה לא מבין כמה פגעת בי ריסקת אותי,
חשבתי שאתה בשבילי שאתה מבין ודואג לי שלא משנה מה יקרה אנחנו נישאר ביחד ובחיים לא ניפרד…
וככה החלטת וככה הלכת בלי להסביר בלי לאהוב,
לשבור את הלב ולעזוב.
כי עכשיו אני רואה מהצד כמה אני סובלת וכמה אתה שמח, כמה אני עצובה ואתה פורח.
ממשיך הלאה כאילו כלום.
ולי נשארו רק הזיכרונות הגעגועים והחרטה,
ומה אני בשבילך?
וגם כשהיינו לא היינו,
אתה לא היית איתי לא אהבת אותי רק ברחת וחיפשת מקום לצאת לא נתת לי להרגיש שווה, שייכת, ואהובה כמו שהיית צריך.
הרגשתי מושפלת וכבוד שיש לי אותך ולא נתת לי להרגיש הערכה וביטחון.
ובסוף אתה זה שסיימת את זה!!
ועכשיו אני חוזרת אחורה ואתה…?
מה אני בשבילך?
סיפור שהיה ונגמר.
ועכשיו אתה מסתכל עליה כמו שבחיים לא הסתכלת עליי.. מחבק ותומך בה כמו שבחיים לא הסתכלת עליי…
מחבק ותומך בה כמו שבחיים לא הרגשתי ממך וכל זה מול עניי הכואבות והדומעות את אהבתי אלייך.
ומה אני בשבילך עכשיו?