כאב האופל
״את רוצה לשים עליי את הראש ולנוח״? הוא שואל. ליבי הולם, פועם. הוא מכיר את המילים הללו כל כך טוב. ״אל תדבר כמוהו, בבקשה״, לוחשת. ״הוא מת. לא קיים יותר, רק אני פה״, הוא אומר והיא, יודעת שזה שקר. הוא חיי, בלב שלה. כל דקה, כל פעימה, כל חלום שגורם לה להתעורר בבהלה בלילות. ״הבטחתי לו. לא להתקרב לשדים כמוך. הבטחתי״, מטיחה בו. רוצה שהוא ילך, שיניח לה.
״וההבטחות שלו, של האיש הזה,
היכן הן״? שאל והביט בעיניו האפלות.
יש בו רוע, היא יודעת. יש בו כל מה שאהובה הזהיר אותה מפניו. ״מגיע לך יותר, מגיע לך. האור הוא בך״, היא נזכרת. למי להקשיב, אינה יודעת. היא כבר לא סומכת על ליבה, על עצמה. אם הוא באמת דאג לה, מדוע השאיר אותה שרועה לבד ביער? מדוע לא ריפא את ליבה עד אשר תוכל לפרוס כנפיים לבדה?
הוא פשוט הלך,
ככה לא אוהבים,
יללה של זאב נשמעת רחוק.
״שלי?״
השד מביט בה מצללי היער.
תגובות (7)
אהבתי את הסיפור אבל אין לו סוף.
לא מבינים מה קורה בסיפור. צריך רקע.
אומי :)
נכון, אין לו סוף. היא מביטה בשד כשהוא מציע לה להיות שלו.
אהובה עזב אותה לבד,
אך לפני זה ביקש ממנה לשמור על עצמה, להתרחק מהרוע.
מצד שני הוא נהג בה בחוסר רחמים כשהשאיר אותה לבד בפתאומיות.
אז היא נקרעת בין מה נכון,
מה שקר ומה אמת.
זה לא ברור מי אומר "שלי" וזה קצת הורס את הסוף ואת כל המסר של הסיפור, אבל הכתיבה יפה ומסקרנת
אני אהבתי.
מאד מסתורי.
הכתיבה מעולה.
אני לא יודע אם הוספה של מי אמר למי תפגע במיסתוריות… זה שיקול מעניין.
אגב, כשהוא אמר בסוף "שלי?" חשבתי שזה שמה של הבת. כאילו השד ממתין לתשובתה שאינה מגיעה ואז הוא מזרז אותה על ידי קריאה בשמה "שלי?".
הפירוש שנתתי לסוף מהווה את שיא המסתוריות כי היא לא נתנה תשובה והשד ממתין בקוצר רוח… כאילו אם היו עוד שני משפטים לסיפור, הם היו עם התשובה.
אתה צודק, זו הקריאה של השד (גם כתוב-הוא שואל אותה בזמן שהוא מביט בה). היא מהרהרת על אהובה והוא מפתה אותה אליו.
אבל ״שלי״ זה לא השם שלה, אלא שלי מלשון שייכות. הוא רוצה אותה לעצמו אז הוא שואל ״שלי״?
וברור מאוד למה אין תשובה (בנוסף למימד המסתורין).
גידלתי פעם זאב
אין דבר כזה זאב שעוזב.
ברגע שהוא מבין איפה האזור מחיה שלו הוא ימות ולא ילך.
לגבי שדים. טוב. הם עשויים רק מאש ואוויר..
מקווה שזה עוזר בהתלבטות
????
המ.. האמנם?
אולי אתה צודק-
זאב לא עוזב את אזור המחיה שלו ולהקתו.
אולי זו התשובה.