ילדת הקיץ האבודה

אני היא הילדה שרצה בשדה כשידיה פרושות אל השמיים, כי הם מחייכים אליה והיא מרגישה את השמש מלטפת את עורה החשוף.
אני היא הנערה שחיה באגדה ומעלימה עין מכל מציאות שמתנגשת עם החלום בו היא שרויה.
אני אמשיך לחפש לי נסיך, גם כשהשמיים יזילו עבורי דמעות. גם כשכל העולם שלי יתהפך ואני אפול. אני אמשיך לחפש את האדם שיאמין יחד איתי; שלא יירתע מהסיפור שלי ומהעלילה שאני טווה.
הוא צריך להאמין בזה גם, אחרת אנחנו לא נהיה באותו הראש ושנינו ניפגע…
הוא צריך להיות שלי, גם כשהוא לא.
הוא צריך לרצות אותי. ולא את מה שאני מייצגת עבורו. והוא שם, אני יודעת. אני נושאת עיניים אל שמי הלילה, מביטה בכוכבים ויודעת שאי שם, גם הוא מביט בהם, מהעבר השני.
שנינו מחבקים את הבדידות. שנינו יודעים את הדממה שקודחת עמוק בבית החזה, כורה בור בלב כלוב הצלעות, אבל לא לאורך זמן… ואני מבטיחה לשנינו, ששווה לחכות.
אני מחייכת. אנחנו נמצא אחד את השני.
אני לא אבכה הלילה, גם כשהקיץ זקן וקמל לאטו. גם כשהחורף מתדפק על הדלתות ומקיש, משועשע, על החלונות. אני אחכה לך, מתי שתרגיש מוכן.
אני כאן ואני לא אלך, אני לעולם לא אעזוב…

צופה מלמעלה, אני רואה אותך.
דבר אחד שהיה שווה לחיות עבורו.
אומנם לא ראינו אחד את השני פנים מול פנים. אולי לא יצא לנו לדבר, או לחלוק את החיים אחד עם השני… אבל לראות אותך עכשיו… אני רוצה שתהיה מאושר.
אני יודעת שהבטחתי, אבל לחיים הייתה תכנית שונה משלי. הם הוציאו אותי מהמשוואה, אני מאמינה, כדי להעניק לך את החיים שמגיע לך לחיות. את העולם השופע הזה של אהבה ותקווה… אולי אני הייתי רק מרעילה את ימייך בחיוכים מתוקים שבכל סופו של יום, נמחקים ונעלמים לבלי שוב.
אולי לא הייתי טובה לך וכעת, תמצא לך מישהי ראויה, שתעניק לך את כל מה שהחיים סרבו להעניק לי.
היה שלום…
אהבתי אותך, רק רציתי שתדע…