יותר מדיי
כשאני מרגישה שזה יותר מדיי בשבילי, שהדמעות מאיימות לפרוץ לי דרך העיניים והמחנק בגרון משתלט על קצב הנשימה שלי ומכאיב לי פיזית, אני לוקחת את המפתחות ורצה אל הרכב.
ואני נוסעת, בלי מטרה. ואני בוכה, למרות שזה מסוכן. ואני שרה, בקולי קולות.
אני שרה חזק כל כך עד שמבחוץ שומעים הכל על אף שהחלונות סגורים.
אומרים שלב שבור זה כמו צלעות שבורות, אף אחד לא יודע על כך אבל זה כואב עם כל נשימה.
ובכן, אני מעדיפה לשבור כל צלע בכלוב הצלעות הארור שלי מאשר לתת לך לצאת מחיי.
אני לא רוצה שבכל פעם שיזכירו את השם שלך, הצליל שלו בפה של אנשים אחרים יגרום לזכורונות לצוף במוחי ולהצליף בי ללא רחמים. אני לא רוצה להיות פגיעה כזו.
אני אוהבת אותך כל כך, שזה מכאיב לי פיזית.
אוהבת אותך כל כך עד שהייתי נותנת לך את משולש הפיצה האחרון.
אוהבת אותך כל כך עד שהייתי מעמידה פנים שאני אוהבת את סגנון המוזיקה שלך.
אוהבת אותך כל כך עד שהייתי מדברת איתך בטלפון.
אוהבת אותך כל כך עד שכל המשכורת שלי הולכת על דלק, כי כל רגע בלעדיך הוא פשוט יותר מדיי.
תגובות (1)
כתיבה ממש יפה, שבת שלום ^-^