יום יבוא, וזה יקרה
~שבת~
התעוררתי בבוקר, הסתכלתי בחלון לראות אם ג'סיקה נמצאת ברחוב עם הכלבה שלה: רוקסי.
אכן, ג'סיקה הייתה שם.
היא לבשה את השמלה הלבנה שלה, שהיא לובשת בכל יום שבת.
גרביונים לבנים,ונעלי בובה שחורות ובוהקות.
עיניה הכחולות נצצו לעבר השמש, ושערה השטני זהר מאור היום.
ג'סיקה בת 11, כמוני.. רק שאני גדול ממנה בחודשיים.
אני כל כך אוהב אותה.
יום יבוא, וזה יקרה..
אנחנו נהיה ביחד, לעולמי עולמים.
אנחנו נשים טבעות על האצבעות של כל אחד ואחת, כמו כל המבוגרים הנשואים.
החלטתי, זהו זה, אני הולך אליה.
לבשתי את הבגדים הכי חגיגיים שלי (לבן כמובן), הסתרקתי, צחצחתי שיניים ועוד כל מיני דברי טיפוח.
כשהלכתי לשולחן האוכל, שמעתי התנגשות מכוניות ואמבולנס,אומנם, אני אוהב לראות אקשן , ואני אוהב לשמוע חדשות ודברים מלהיבים, אבל אבדוק אחר כך, כשאלך לג'סיקה.
אכלתי את הארוחת בוקר שאמי הכינה שלי…. פנקייקים עם סירופ מייפל ותותים.
ראיתי קצת טלוויזיה, מחשב.. רק כדי להירגע ולחשוב מה אעשה.
זהו זה.
אני הולך.
ירדתי במדרגות והלכתי במורד הרחוב.
אך כשהגעתי, ג'סיקה לא הייתה שם יותר.
רק שתי המכוניות שהתנגשו והאמבולנס, שכיסה את ג'סיקה בשמיכה מפלסטיק.
ג'סיקה, עלתה למעלה, לגן עדן.
תגובות (1)
אוי, הרגע הרגשתי דקירה קטנה בלב. הסיפור היה קצת קצר אבל חמוד מאוד… :)