יהיה קשה לאחות את שברי הלב מהשקר

הכול היה כל כך מהר, התאהבתי בך בשנייה.
אתה כישפת אותי עם המילים שלך וההתנהגות שלך,
זה היה נראה כאילו שנוצרת במיוחד בשבילי היית מושלם, היית כל דבר שרציתי בגבר.
נתת לי להרגיש שאתה אוהב אותי, ואלוהים יודע כמה אהבתי אותך.
אבל יום אחד ראיתי אותך, אני הייתי בעננים באותו יום הרגשתי כל כך מאושרת שיש לי אותך, אבל אז ראיתי אותך שם עם החברה הכי טובה שלי.
סיפרת לה כמה אתה אוהב אותה ולא אותי, שאחריי מה שהיה בניהם לפני שנה הוא רק מנסה לגרום לה לקנאות שהוא איתי.
אבל זה לא הצליח לו הדבר היחיד שהצליח לו זה השברון לב שנגרם לי.
באותו רגע ברחתי מהמקום הזה רחוק ממנו רחוק ממנה.

הוא קלט אותי במבטו ורץ אחריי, גורם לי לשדה הראייה שלי להטשטש.
בסופו של דבר הוא השיג אותי ואחז בידי בחוזקה.
"מה אתה רוצה נתנאל?" שאלתי אותו בלב כואב מסתכלת עליו ומרגישה חץ בלב.
הוא הסתכל עליי במבט עצוב, כאילו הוא זה שנפגע.
"אני לא יודע מה שמעת שם בדיוק, אבל אני יודע שאני צריך להגיד לך סליחה לא התכוונתי שזה ייפגע בך." אמר ופניו נפלו בכאב למראה הדמעות שירדו מעיניי.
"לא התכוונת אבל פגעת, פגעת והכאבת בידיעה שזה מה שיקרה."אמרתי לו פניי מתעוותות בכאב, מסבה את מבטי ממנו, מביטה על הבית ספר שמאחוריי, על העצים שמצדדיי,על השיחים, על המכונית.
על כול דבר רק לא עליו, לא הייתי מסוגלת לראות אותו עכשיו כי זה כל כך כאב.
הרגשתי יד אוחזת בכתפי וניערתי אותה במהירות.
"אני מצטער ליאור, באמת.
אני יודע שלא הייתי בסדר יצאתי אגואיסט ולא חשבתי לשנייה על הרגשות שלך, שנאתי את אושרה על כך שהיא לא רוצה אותה וניסיתי להחזיר לה, לא חשבתי על התוצאות של מה שייקרה, לא חשבתי על הבכי שיהיה לך והכעס. אני יודע ששום דבר שאני יגיד לא יצליח להפיג את השנאה שיש לך כלפיי כנראה ברגע זה, אבל תאמיני לי גם אני שונא את עצמי על זה." אמר לי גורם לי להתייפח בשקט, הוא נשמע חסר מנוח מאחוריי.
הוא סובב אותי אליו, נותן לי לראות את פניו ושהוא ראה אותי בוכה הוא היה נראה כועס.
"תתני לי סטירה." אמר לי ואני הסתכלתי אליו מנגבת את דמעותיי חושבת איך יכולתי להיות עם גבר כל כך טיפש.
"סעמק ליאור תרביצי לי, תקללי אותי, תצעקי עליי, תגידי לי שאני אדם חרא ושאת שונאת אותי, כל דבר רק אל תעמדי בשקט ותבכי. " אמר לי בקול גבוה שונא את עצמו כל כך ברגע הזה, נותן אגרוף לקיר.
"בבקשה בבקשה תסלחי לי, הייתי טיפש ומטומטם, אני מתחנן לכך שתסלחי לי." אמר לי עם פנים נואשות.
וכרגע הבנתי שיש לי רק שתיי אפשרויות לא לדבר עם האדם שאהבתי לעד או לסלוח לו ולשמור על מרחק קטן.
"אני סולחת לך." אמרתי לו נושמת נשימה עמוקה ורועדת.
פניו התרככו והוא התקדם אליי מתכוון לחבק אותי.
"אל." אמרתי לו עוצרת אותו עם ידי רואה אותו מסתכל עליי במבט מבולבל.
"אני סלחתי לך זה נכון, אבל אני לא יכולה לחבק אותך עכשיו, אני לא מסוגלת להסתכל עלייך.
אני כל כך פגועה ממך שכואב לי הלב, תיתן לי את המרחק שלי את הזמן שלי, תן לי לרפאות את הכאב שלי בשקט ולאט." אמרתי לו נושכת את שפתיי למראהו הנפול.
הפנתי את ראשי ממנו, צועדת רחוק ממנו, חושבת עליו, חושבת עליי, חושבת עלינו, על מה שהיינו.
זה היה נראה כל כך אמיתי איך זה היה יכול להיות משחק?
איך הוא יכל לשחק בי ככה כמו בובה.
הוא יכול לבקש ממני סליחה כמה שהוא רוצה, ואולי סלחתי, אבל נפגעתי ממנו, הלב שלי נפגע ממנו ויהיה קשה לאחות את השברים מהשקר.