טעויות יפות

הוא הסתכל עליי במבט מתנצל
אני רואה את המחשבות רצות לו בראש
מה להגיד איך לא לפגוע
אני מחייכת אליו בעדינות ומשקיטה את המצב
אין שתיקה מביכה
אף פעם לא הייתה
תמיד דיברנו וצחקנו בלי סוף עד שכאבה הבטן
התעסקנו בלרפא את הלב אחד בעזרת השני .
ללמוד לחייך , חיוך אמיתי שאי אפשר לזייף
לידו אני קורנת העיניים מבריקות והלב מתפוצץ, אבל כנראה שראיתי את המצב אחרת .
״אני לא יכול אני מצטער״ הוא אומר
אז שאלתי אותו איך בלב הכל אתה שומר?
שתיקה , הפעם מביכה ולא מוכרת .
״בסדר, כולם עושים טעויות״ אני אומרת