טוב שנזכרת באמת…

הייתי כזאת מטומטמת.
איך יכולתי לאהוב מישהו כמוך.
מה בכלל משך אותי אליך?
מוזר,שכחתי כבר.
הדבר היחיד שאני זוכרת זה שאני מטומטמת.
תגיד לי בבקשה שזה לא קרה באמת.
שזאת סתם המצאה מטופשת של מישהו.
כנראה שאשכרה היינו שנה יחד.
באמת נפרדנו,ואחרי זה פשוט כמו אידיוט לא התגברת עליי וניסית לגרום לי לקנא.
אוי,איך שסבלתי בגללך.
איך שהורדת לי את הביטחון,חתיכת שמוק.
תעיר אותי מהסיוט הזה בבקשה.
הייתי כל כך תמימה.איך יכולתי ליפול בפח שלך.
טוב,לפחות התנהגת גם בטיפשות ונפלת בפח שלי בחזרה.
אוי כמה שזה היה כיף.זאת הייתה תחושה מענגת.
כמו ערפד ששותה דם אחרי זמן רב של צמא.
הגרון שלי כבר לא יבש ולא צמא לדם.
את כל הדם לקחתי ממך.
ואתה יודע מה?זה גם מגיע לך.
אני מאוד מקווה שלמדת לקח.
אם לא,אני מאוד מקווה שהבאה תכאיב לך פי שתיים ממני ואז תבין.
אם אתה מספיק חכם,כמובן.
טוב שנזכרת באמת,אחרי כל הסבל הזה.
פתאום להגיד לי שאתה אוהב אותי.
זה ממש כמו לירות בי,לברוח,אחרי זמן רב לבוא ולנסות לעצור את הדימום עם פיסת נייר בגודל כף יד של תינוק.
כאילו,באמת?מולך מדמם לב פצוע ופעור.
אתה לא חושב שלא צריך לנסות לפצוע עוד יותר?
שעשית מספיק?שצריך רק מנוחה ללב שלי?
לא,אתה לא מבין…