חצי שלי

אהוב שלי. אחד ומיוחד שלי.
חצי שנה. חצי שנה של אהבה וריגושים. חצי שנה של הקשבה ואיכפתיות. חצי שנה של אהבה אינסופית וביום בהיר אחד החלטת לקחת את הכמות העצומה של הרגשות האלה ולזרוק לפח. ומבלי לשאול אותי לקום וללכת, לקום וללכת ללא הסברים ותשובות.
אהובי שלי, הפרטי שלי, שהיה שלי.
אני עדיין אוהבת. אוהבת וכועסת. כועסת על כל מה שהשארת מאחוריך. כועסת על שהשארת אותי מלאה בכמות עצומה של רגשות ובלב כואב ופגוע.
אהובי שלי, כן אני כועסת, אבל אני אוהבת. אוהבת ולא אפסיק לאהוב לעולם.
ביקשת שאמשיך הלאה, ואני מנסה באמת שאני מנסה, אבל כל מקום מזכיר אותך, כל בנאדם שעובר לידי ברחוב איכשהו מתקשר אליך. וגם אם מחקתי תמונות, פייסבוק, אינסטגרם ואת הטלפון שלך, אתה עדיין בליבי.
חיים שלי,
יודעת שהשתנת, שאתה כבר לא אותו אדם. אבל בשבילי תמיד תהיה המקסים, הקשוב, והאכפתי לכל אדם שרק עובר לידו.
רק מבקשת סליחה שלא הייתי בזמן לראות שעובר עליך משהו. מצטערת שלא הייתי שם תמיד.
מצטערת שאתה לא שלי יותר.
אהוב שלי. אחד ומיוחד שלי.
אני עדיין אוהבת, כועסת אך אוהבת מלא.