חצי מהלב – חלק 1 (שווה קריאה)

את יושבת בחדר שלך, הכל שקט, הכל דומם.
את חושבת מה קורה , מה הולך, הלב שלך הולם.
לפתע האייפון השחור שלך רוטט, המסך נדלק באור בהיר שמושך תשומת ליבך.
את רואה הודעה, מספר לא מזוהה ואת יודעת שזה אהובך.
את נכנסת מהר אל ההודעה, חיוך טיפשי מרוח לשפתייך, את קוראת בשקיקה כול אות שנכתבה.

׳אהובתי, תפגשי אותי בגן השעשועים, תדעי תמיד שאני אוהב אותך׳

את מנסה לפענח את ההודעה המוזרה, האם טובה, האם רעה, אבל ההרגשה שממלאת לך את הלב כל כך שונה, כל כך זרה.
אבל את לא מתמהמת, את קמה במהירות מהמיטה הרכה, פותחת את הארון ומתלבשת הכי מהר והכי יפה שאפשר בשבילו.
את עוברת לסלסלת האיפור, בזריזות מורחת שכבה דקה של מייקאפ שיכסה את פגמי העור המועטים, מורחת מסקרה שמעבה את ריסייך העבים וממהרת לצאת מהבית.
כול הדרך הלב שלך מלא בשאלות, המוח במלחמה עם רגשותייך, מנסה לדלות כמה תשובות.
אבל אין תשובה, אין מענה, רק הרגשה מוזרה שלא מפסיקה את ליבך למלא.
פרפרים ממלאים את בטני שאת עושה את דרכך אל גן השעשועים הלא רחוק מביתך, את מתרגשת, אחרי הכל עוד כמה דקות ספורות את תפגשי את אהובך.

את מגיעה אל גן השעשועים הריק מילדים, השמש עומדת לשקוע וצובעת את השמיים בצבעים יפייפים.
את מתקרבת אל הנדנדה העגולה והגדולה בכדי לשכב עליה, ולחכות לאהובך שאמור כול רגע להגיע.
אך משהו מוזר מושך מיד את תשומת ליבך, משהו שמהר גורם לפרפרים להתעופף מבטנך.
מעטפה לבנה ומלבנית מונחת על הנדנדה השחורה, את מסתכלת לצדדים ומנסה להבין את פשר המעטפה.
את מביטה על שמך כתוב בכתב מסודר על גבי המעטפה הלבנה, הלב שלך מחמיץ פעימה כל כך חשובה ונחוצה.
את מרימה את המעטפה הלבנה ומתיישבת על הנדנדה, קורעת בעדינות את הלשונית ושולפת מבפנים דף דפדפת מקופל לארבע.
את לוקחת נשימה ארוכה ופותחת את הדף המקופל לארבע, הלב שלך רועד, חוששת מה שכתוב בתוך המכתב שהוצאת מהמעטפה.
ואת קוראת בשקיקה את הכתוב.

–
׳אהובתי היפה, את בטח תוהה איפה אני נמצא.
מצטער שלא הגעתי, אך חשוב היה לי לספר לך על מה שעבר עלי השבוע.
את בטח זוכרת את חמישי האחרון?
שהבטחתי לך שאני יהיה שלך ויגיע בשעה שקבענו כמו שעון.
אבל משהו ביום הזה עצר אותי, החברים אמרו לי להישאר, וזאת הסיבה שלא הגעתי.
את בטח הולכת לשנוא אותי עכשיו, על מה שאני הולך לומר.
אותו הערב רציתי כל כך להגיע, חיפשתי תירוצים למה אני לא יכול עוד להישאר הלילה.
וחברי הטוב שאת מכירה, ראה בעיניי מה עובר עלי ואמר לי ללכת, שאת מחכה.
אבל משהו בתוכי עצר אותי, מסיבה לא ברורה, וחברי הטוב ראה את זה בעיניי.
הוא התעקש איתי שאלך, שאני בטח פוגע בך ושובר לך את הלב, אבל לא ידעתי מה להגיד לחברים , שניסו לגרום לי להישאר עם כל כך הרבה שיכנועים.
ולא עמדתי בלחץ שלהם, הם לא הפסיקו לחפור ולהציק עד שאמרתי שאשאר איתם.
אז נשארתי, ושנאתי שהגעתי להחלטה הזאתי.
ואז התחלתי לשתות, עוד כוס, ועוד אחת, בקבוק נגמר, והשני גם הוא מיד אחר כך.
אני שיכור, הראש שלי כבר לא היה מפוקס, המעשים שזרמו ממני לא היו תחת שליטה, לא תחת השליטה שלי.
וחברי הטוב, שלא שתה כלל, ראה מה עובר עלי, ראה את הכאב בעיניי.
הוא ניסה לשכנע אותי ללכת, שעדיין לא מאוחר , אבל האלכוהול הוא שדיבר משפתיי.
הגיעו בחורות, אני לא זוכר באיזה שלב של הלילה הם הגיעו לאיפה שהיינו, או מי הזמין אותם, אני רק יודע שלא הפסקתי לחשוב עלייך ומה את עושה בינתיים.
האלכוהול המשיך לזרום, מהתסכול שתיתי עוד, בקבוק שלם ונוסף נגמר על ידי, הראש שלי מחוק מהאלכוהל ששתיתי.
ואני כל כך מצטער יפה שלי, אני כל כך מצטער על מה שקרה, זה לא היה בכוונה, זה לא היה תחת שליטה.
בחורה שמה נישקה אותי, נסיתי להתנגד בהתחלה אבל זה לא אני שפעלתי, זה לא אני שלא הצליח להתנגד לה.
אלכוהול פעל מתוכי, ולא משנה כמה שנאתי את זה, לא הצלחתי לעצור את עצמי.
מצטער שהייתי צריך לספר לך את זה במכתב, ולא פנים מול פנים, פשוט הייתי בטוח שאספר לך ואת תשברי אני לא ימצא את המילים.
לא יכולתי לספר לך את זה אישית, כי ידעתי שאני לא מסוגל לראות אותך בוכה, לא הייתי מצליח להחזיק מעמק עם מראה פנייך העצובות.
את בטח בוכה עכשיו, מזילה דמעות יקרות ערך.
אהובה שלי, כל העולם שלי, בבקשה תפסיקי, אל תבכי, אל תישברי.
לא מגיע לך להתפרק, במיוחד לא בגללי.
אין מילים בהם אני יכול לתאר עד כמה הצער והחרטה ממלאים אותי, הלב שלך היה שייך לי, ואני ברוב טיפשותי אותו שברתי.
נסיכה שלי, אני מבטיח שיותר לחייך אני לא אכנס, אני לא אראה אותך יותר, אני מבטיח שהאעלם מחייך כמה שיותר מהר.
את לא תראי אותי עוד, את לא תשמעי עלי מילה, אני עוזב את העיר, עובר לגור אצל דודים שגרים בקצה המדינה.
אני מצטער על ששברתי את הלב שלך, אין מילים בהם אני יכול לתאר לך כמה אני מצטער על כך.
אבל בבקשה, אל תבכי, אני לא יכול לחיות עם העבודה שבכית בגללי.
הדמעות שלך לא שוות שירדו בגלל מה שעשיתי, אני כול כך מצטער על שאת ליבך שברתי.
חברי הטוב שאת מכירה, אמר שברגע שאת קוראת את המכתב תתקשרי אליו, הוא יעניק לך נחמה.
אולי גם אהבה, יותר טובה ממה שאני הענקתי לך, יותר טובה ממה שאני אי פעם הייתי יכול לתת לך.
אולי הוא הפיתרון שיאחה את ליבך השבור, אולי זה הגורל, לא משנה עד כמה הוא דפוק.
אני מצטער שנכנסתי לחייך, והשארתי שם כל כך הרבה בלאגן והרס, אני עכשיו אצא מחייך,לא תראי אותי יותר לעולם.
אני כל כך מצטער שבזבזת את הזמן שלך עליי, אין ספק שלא הייתי שווה שנייה מזמנך.
אני עוזב עכשיו, עם חצי מהלב, כי החצי השני שלו נשאר אצלך, לעולם אני לא אוכל לאהוב מישהי אחרת כמו שאהבתי אותך.
הלב שלי יהיה שייך לך לעולמים, גם אם את שלך את תקחי ותתני למשהו אחר שיוקיר.
אהבה של החיים שלי, שתדעי שאני אוהב רק אותך, תמיד אהבתי, ותמיד אוהב.
אני מצטער כל כך על ההרס שהשארתי בחייך, אני מצטער שהפעולות שלי פגעו בך, ועל כך שלא חשבתי על ההשלכות של מעשיי אלייך.
בבקשה אל תבכי, במיוחד לא בגללי, לא מגיע לי שתבזבזי את דמעותייך היקרות אהובה שלי.
אני אוהב אותך, את היית הדבר הכי טוב וחשוב לי בחיי.
כנראה שלא הבנתי והערכתי את זה מספיק, כנראה שהבנתי שאני אוהב אותך כל כך רק אחרי שנתתי לטעות לקרות.
ועכשיו כול מה שנותר, זה לתת לך ללכת.
אוהב ולעולם לא אפסיק.
–

הוא הביט עלייה מרחוק, על הדמעות שנושרות מעינייה היפות, מכתימות את הדף שכתב ועליו עבד במשך שעות , במשך ימים ולילות מאז מה שקרה.
הוא בכה, נשבר למראה אהובתו מתפרקת בגללו.
הוא רצה לרוץ אליה, לחבק אותה, אבל ידע שהוא חייב לעזוב, במיוחד אחרי שהבטיח במכתב שלחייה לא יכנס שוב.
הוא שמע את קולות הבכי השקטים שלה עד אליו, הוא הסתכל עליה איך היא מקמטת את הדף שאותו הוא כתב.