חלי

״אני רוצה שתדבר אליי מלוכלך.״ חלי לא הייתה מפסיקה להגיד את זה כל פעם כשהייתי בא אליה.
״קח אותי כמו חיה , חזק ומהר , בדיוק איך שאתה רוצה את זה.״ חלי אהבה לדבר אליי מלוכלך במיטה. כל יום במהלך העבודה הייתה מסמסת לי איפה היא רוצה שאגע בה ומתי.
חלי אוהבת לדבר אליי מלוכלך , גם כשאני אפילו לא קרוב למצב של גירוי , חלי יודעת איך לגרום לגוף שלי להידרך בציפייה ולדם שלי לרתוח. לפעמים גם מכעס. הייתי נכנס למשרד שלי לפני ישיבה ופותח אימייל ממנה. המסר היה ברור וקצר , כי כזאת הייתה חלי. ברורה , קצרה וחדה כסכין. לחלי היו עיניים חומות גדולות בפנים צרות עם שיער שאפילו לא נגע בכתפייה הצנומות. היא נראתה כמו בובת חרסינה שברירית , אבל נהגה באופנוע כבד. לחלי היו חלומות על המזרח הרחוק, על שקט נפשי ועל בודהה , אבל ככה היה כל דבר בחלי – מרחף בין שמיים לארץ ובין המציאות והפנטזיות. ופנטזיות זה מה שנועדתי להגשים לה. היא אהבה כשהייתי קושר אותה ובא אלייה חזק, בלי שאלות ובלי גינונים כמעט כאילו אני חומד אותה. חלי אהבה כשהייתי לוקח ממנה מה שאני רוצה. עד שכאב. ואז הייתה מסתפקת. היו לי הרבה דברים מעוותים בחיים אבל שום דבר לא היה מעוות כמו המערכת יחסים שלי עם חלי. הפה המלוכלך שלה ורגליה הארוכות תמיד לקחו את קו המחשבה שלי למקום שבו היא רצתה אותו – המיטה. או הרצפה. או המרפסת. או המעלית. כי כזאת הייתה חלי , מפתיעה ומטורפת בלי לדפוק חשבון. פעם היא התעצבנה כשלא הסכמתי איתה והסתובבה בגבה אליי באמצע הרחוב. אני לא יודע מה נכנס בי אבל לא עצרתי בעדי ומשכתי אותה בשערה עד שחזרה. עיניה הכהות נצצו אליי , כאילו קיבלה בדיוק מה שרצתה ואז הייתה חוזרת.
פעם אחת שכבנו במיטה ואני סובבתי את ראשי אלייה. היו לה שתי גומות עמוקות , אחת לכל לחי. ונקודת חן זעירה מעל השפה שלה בצד ימין. הבטתי בשפתייה הבשרניות ורק רציתי שיעלה בהן חיוך. חיוך שאני אציב שם. מבטי נדד לצווארה העדין והתגעגעתי לדרך שבה פעם הוא היה עומד בגאון על ראשה. לפני שדודו התחיל להרביץ לה. נזכרתי בדרך שבה העיניים שלה תמיד היו נוצצות בדמעות כשהייתי בא אליה.
״מה קרה לך חלי?״ הבטתי בפרק ידה החבול שהתהדר בחבורה סגולה שחורה.
״זה שום דבר, דודו תפס אותי קצת חזק. אל תסתכל ככה , זה פשוט העור שלי עדין.״ היא הביטה בי בעיניי האיילה החומות שלה כמנסה להשתיק את הקולות. אני וחלי היינו שכנים , כל החיים עברנו ביחד. מהרגע שידעתי לטפס על העצים ולשכונה הגיעה ילדה קטנה עם קוקו וכפפות אגרוף אני וחלי היינו חברים.
הבטתי עכשיו בגזרתה העדינה ונזכרתי בדרך שבה היה תופס אותה דודו, בלי התחשבות , במותניה הצרים מול כולם.
היא הייתה מרחיקה את ידיו ממנה וזה רק היה מדרבן אותו. כשדודו עזב את חלי כי טען שהייתה זונה מלוכלכת חלי לא בכתה. היא אפילו לא הופתעה. היא פשוט הורידה את השלט מהדלת והשליכה אותו לאשפה. פתחה את הרדיו ושרה עם עידן רייכל על רוב השעות.
עיניה הכהות ניעורו משנתן והיא השמיעה קול גרגור. ״אתה יכול לעשות הרבה יותר מלהסתכל.״ היא חייכה לי. ורציתי לצעוק לה שהיא מוכרת את עצמה. שתפסיק. שהיא לא זולה ולא מלוכלכת , שיש לה את הלב הכי רחב ומגיעה לה אהבה. אבל חלי לא תאמין לי. חלי תגיד לי שאני מטומטם ואז תזרוק אותי מהדירה שלה והגוף שלה. אבל לא יכולתי יותר להסתכל עליה. היה בה משהו שהגעיל אותי. ״אני רוצה להסתכל עלייך גם עוד חמישים שנה.״ אמרתי במקום.
היא הביטה בי במבטה החד והתרוממה מהשמיכה. ״אתה יודע שאני לא יכולה.״ רציתי לצעוק לה שהגוף שלה הוא מקדש והיא לא יכולה לטמא אותו. שרק גבר שיאהב אותה יעריך אותה כמות שהיא.
אבל חלי הייתה רגילה לכל כך הרבה לכלוך בחיים שלה , שכשבאתי אליה כדי לבקש אהבה היא הייתה כבר קבורה בערמה של כאב וזבל.