חיפוש

מספרים על אדם שהיה תמיד בתהליך של חיפוש. תמיד חיפש הוא את דרכו, תמיד שאף למשהו טוב יותר. הוא לעולם לא הסתפק במה שהיה לו. למעשה, אף ניתן לומר, כי על אף שהיה לו לא מעט, הוא לא היה מרוצה. או מאושר.

חבריו תמיד היו בסדר בעיניו, אבל תמיד שאף להכיר אנשים אחרים, טובים יותר; עבודתו הייתה לא רעה בכלל, אך הוא לא התרצה גם ממנה. הוא הרוויח בה כסף, הרבה כסף. הוא תמיד אהב כסף. למעשה, היה זה הדבר האהוב עליו בעולם. שכן כסף אפשר לו להמשיך את החיפוש האינסופי הזה, אחרי הרבה וכלום בבת אחת.

האיש חשב שכסף תמיד יהיה הדבר האהוב עליו בכל העולם. הוא לא הבין עד כמה הוא טועה.

יום אחד, במהלך פגישה בעבודה, הוא לפתע שם לב באופן מיוחד לעובדת החדשה, שהצטרפה לפני ימים אחדים. עד אותו הרגע הוא לא שם לב עד כמה היא יפה. הוא לא שם לב עד כמה עיניה כחולות, מעולם לא ראה עיניים כה יפות. עד כמה שיערה הבלונדיני יפהפה. עד כמה חיוכה הקרין משהו מיוחד, משהו שהוא לא הכיר. משהו יציב יותר… משהו… פחות… מחפש.

לא היה לו מעולם קשר רציני עם אישה. הוא יצא ללא מעט דייטים, אבל כל בחורה שהוא פגש הוא פסל, כי היה בה משהו שלא מצא חן בעיניו. הוא אהב את הריגוש שנובע מהחיפוש מצד אחד, ושנא את התסכול מזה שהוא אף פעם לא מביא לתוצאות מצד שני. הוא הרגיש שיש בבחורה הזאת משהו מיוחד. הוא החליט להציע לה לצאת איתו.

היא הסכימה. הם יצאו לסרט. הם התחברו כבר בפגישה הראשונה. הוא מעולם לא פגש בחורה כל כך מצחיקה. כל כך חכמה. כל כך נחמדה. כל כך יפה. ואז הם יצאו לפגישה שנייה. ושלישית. עד שהם נהיו זוג באופן רשמי. הוא מעולם לא היה מאושר ככה. הוא אהב אותה עד עמקי נשמתו.

לאט לאט, ככל שהוא היה איתה יותר זמן, הוא מצא את עצמו מחפש פחות ופחות. עד שיום אחד הוא הסתכל במראה. הוא ראה את עצמו במראה, ראה את תווי פניו שהיה כל כך רגיל לראות אותם במצב הלא מרוצה שלהם. עכשיו הוא הסתכל במראה וראה אדם מרוצה. אדם מאושר. אדם שמצא את מקומו בחיים.
אדם שהפסיק לחפש.

ואז זה קרה. הוא לא ראה את זה בא. הוא עדיין מתקשה להאמין שזה קרה. הוא עדיין כועס. כועס על הנהג, שנהג תחת השפעת אלכוהול ובגלל זה זה קרה. כועס על עצמו שאפשר לה לנהוג בשעה כזאת בלילה. כועס על העולם. פשוט, כועס.

כועס, וגם עצוב. לחפש הוא הפסיק כבר מזמן. הוא לא ראה טעם, אם בסופו של דבר החיפוש הוביל לתוצאות כאלה. הוא לא ראה טעם להמשיך בזה, או בחיים, בכלל. הוא לא ראה סיבה למה לא לכוון את האקדח לראשו וללחוץ על ההדק.

אבל הוא לא עשה את זה. רק כמעט. ברגע האחרון הוא עצר, כי הוא חשב עליה. הוא ידע שהיא לא הייתה רוצה שהוא יסיים את חייו ככה. הוא ידע שהיא הייתה רוצה שהוא ימשיך לחפש.

אבל למעשה, הוא מצא כבר. כל האושר שהוא הרגיש בשנים שהוא היה איתה ייחרט בזכרונו לעד. הוא מצא.
וזה מה שחשוב.