זיכרונות אבודים-פרק 2
"טומי , אתה יכול לשבת באחד מהכיסאות הפנויים" אמרה איזבל.
לעזאזל! התעצבנה לורן בליבה כשראתה את איימי מניחה את ילקוטה לצד שולחנה ומתיישבת לידה בהנאה.
"תגידי מה את דפוקה"? לחשה לורן כי לא הצליחה להתאפק.
"מה"? שאלה איימי בתמימות.
"מה מה? לא שמעת מה המורה אמרה עכשיו"?
"שמעתי! היא אמרה שהוא יכול לשבת באחד מהכיסאות הפנויים"
"נו!!"התעצבנה לורן מחוסר הקליטה.
"מה נו"?
"אז למה התיישבת"?
"למה את רוצה לשבת לידו"?,צחקה איימי,"למה שתרצי לש…שנייה אחת! זה הוא! זזה שאת דלוקה עליו לא"?
"בוקר טוב אליהו"!!
"יואו לורן אני מצט.."
"איימי ווטרס"! צווחה איזבל.
"כן המורה"?
"למה את מדברת יחד איתי"?
"מצטערת המורה זה לא יקרה שוב" התנצלה איימי.
"טוב מאוד",הרצינה איזבל,"אבל ליתר ביטחון אני רוצה שתתחלפי עם טומי במקום".
חיוך עלה על שפתיה של לורן.
"לא המורה אני לא רוצה לעבור בבקשה אני מצט…אאוץ'"! צווחה איימי כשלורן צבטה אותה והסתכלה עליה במבט מאיים.
"הכל בסדר איימי"? שאלה איזבל והחמיצה פנים.
"כן המורה הכול בסדר,הכול מצוין,אני..אה..אעשה את מה שאמרת" אמרה איימי וכחכחה בגרונה.
"מצויין" אמרה איזבל בחיוך.
איימי התחלפה עם טומי וקרצה ללורן. לורן החזירה לה קריצה.
טומי נעמד על רגליו לכיוון השולחן ולורן הרגישה שבטנה מתהפכת. שיט! מה אני אגיד לו? הוא בכלל ירצה אותי? חשבה לורן והרגישה שהזמן נראה לה כמו נצח.לבסוף טומי התיישב לצידה.
יהיה בסדר,יהיה בסדר חשבה לורן באופטימיות ושאפה אוויר.
שתיקה.
"אז..כנראה שנשב ביחד אה"? לחש טומי ושבר את השתיקה.
"מסתבר" אמרה לורן ושמחה שהוא זה שפתח את שיחה.
"היי אני טומי" אמר טומי והסתכל עליה בעיניים חודרות.
ואני מהופנטת,חשבה לורן והתרכזה בעיניו.
"אז.."
"מה"?
"איך קוראים לך"? שאל טומי מחכה לתשובה.
,אה..בטח ..ברור…" כחכחה לורן בגרונה,"אממ..לורן".
"אחלה שם"
"תודה גם שלך" אמרה מסמיקה.
"תגידי..?" שאל טומי ובחן אותה היטב.
"מה"? שאלה לורן.
"אנחנו לא נפגשנו פעם"?
שיט!!! מה אני יכולה להגיד לו?בכל זאת,פדיחה.מה כדאי לעשות? לשקר או להגיד את האמת?
"אממ.."
"לורן קול"! קראה איזבל,"אני מבינה שלא משנה ליד מי את יושבת,את תמיד חייבת לדבר"!
"מצטערת המורה" התנצלה לורן.
"אין מצטערת! הפעם הגזמת לגמרי! צעקה איזבל.
"המורה אל תאשימי אותה,זה אני דיברתי איתה" אמר טומי בביטחון.
מה?
"מר קולינס! זאת הדרך שלך להרשים בחורות"?
לורן הסמיקה,וכל הכיתה התלחששה.
"המורה שנינו מצטערים וזה לא יקרה שוב,ואל תסיקי מסקנות שככל הנראה לא נכונות"! פלטה לורן והופתעה מעצמה.
"וואווווו…" הכיתה התלהמה.
"שקט"!! צעקה איזבל.
כל הכיתה השתתקה.
"לורן! לכי מייד אל המנהל"! זעמה איזבל,"ואני לא רוצה לשמוע תגובות" פנתה אל הכיתה.
לורן קמה מכסאה ומלמלה: עדיף מאשר להיות פה איתך..
לורן התקדמה לכיוון הדלת וכשבאה לפתוח, פתחה במקומה את הדלת נערה שחורת שיער וגבוהה ממנה בכמה סנטימטרים.
"מה ברצונך" שאלה המורה את הנערה.
"טומי נמצא"?
תגובות (0)