זיכרונות אבודים-פרק 1

"לורן! לורן! מה יש לך למה את לא עונה לי"? שאלה איימי ותוך כדי נפנפה בידיה אל מול פניה של לורן. אבל לורן המשיכה לבהות.
"נו לורן מה העניין"? שאלה שוב איימי,אבל לשווא. לורן עדיין המשיכה לבהות ולחייך לעצמה.היא נזכרה איך הוא תפס אותה. איך בדיוק בזמן הוא תפס אותה והסתכל עליה בעיניו הירוקות החודרות שלו. או שהם בעצם היו כחולות? ואז הוא חייך לעברה חיוך כובש והיא התחילה להסמיק עד כדי כך,שנתנה לרגע הזה שבו הוא תפס אותה לחלוף,והיא נעמדה על רגליה כדי להסיט את מבטה ולהסתיר את לחייה. זה היה רגע קסום שלא תשכח לעולם.
"נו לורן!איזה מעצבנת תעני לי"! אמרה איימי בכעס ונתנה צביטה קטנה לידה של לורן.
"אאוץ'!"
"או תודה לאל שאת עונה לי באמת! על מה חשבת"?
"סתם.." אמרה לורן בחיוך מבויש.
"אני מכירה את החיוך הזה לורן! נו אז מי זה הפעם"? שאלה איימי בסקרנות.
"זוכרת את ההוא שנתקלתי בו היום בבוקר"?
"איך אפשר לשכוח?",צחקה איימי,"לא מספיק שנתקלת בו,גם החלקת ועוד שנייה נפלת אם הוא לא היה תופס אותך"!
לורן הסמיקה.
"רגע"!,קפצה איימי,"אז בו"?
לורן הנהנה במבוכה.
"וואי לורן באמת שאני לא מבינה אותך.כאילו קל להתאהב בו כי הוא באמת נראה די חתיך,אבל…אני במקומך הייתי מתייסרת על הפדיחה!כאילו את אשכרה נפלת על הבן אדם!!"
"זה היה שווה את זה" חייכה לורן.
"מה שתגידי"אמרה איימי ושתיהן הלכו לכיתה.

* * *

"היי"! צווחה לורן כשראתה את אלין בזוית העין מדברת עם טיילור.
"מה קרה"?שאלה איימי.
לורן הצביעה על אלין ורצה לעברה יחד עם איימי.
"לורן"! קראה אלין בהתרגשות וחיבקה אותה חזק.
אלין טסה לפני חודש לאנגליה ועכשיו היא חזרה.
"איימי גם את פה"! אמרה אלין וחיבקה גם את איימי.
"ומה איתי"? שאל טיילור.
"טיילור"! צחקו שלושתן וחיבקו את טיילור.
"אז איך היה"? שאלה לורן את אלין.
"וואי את לא מבינה איזו חוויה! אני אספר לך הכ…"
"בוקר טוב תלמידים נא לשבת במקומות" אמרה המורה איזבל בקול.
"נדבר בהפסקה" אמרה לורן וישבה במקומה.
"טוב הקשבה אליי כולם!",קראה איזבל,"אני רוצה להציג בפניכם תלמיד חדש שיצטרף לכיתתנו השנה".
כל הכיתה התחילה להתלחשש.
"שקט"! ,צווחה איזבל,"היכנס בבקשה"!
התלמיד נכנס ונעמד באמצע הכיתה.
לורן השתנקה. השיער השטני החלק,העיניים הכחולות-ירוקות שלו…
זה הוא!זה זה שתפס אותה,זה הוא! שערותיה סמרו וכל גופה רעד
כשהמורה אמרה:"תלמידים,קבלו בבקשה את טומי קולינס"!