"זה לא את, זה אני."

יום אחד הוא אומר לך שהוא אוהב אותך. מתכנן בפנייך שתאמיני לו, אומר לך שהוא לעולם לא ייפגע בך כמו השאר. את מאמינה לו ונותנת לו את ליבך, בוטחת בו שישמור עליו בדרך הכי טובה שיוכל. הוא מתקן את ליבך שהיה שבור מכל כך הרבה אנשים, בנשיקות, חיבוקים. באהבה. אבל אז הוא מסתובב ושובר את מה שהבטיח לך שישמור. הוא שובר לך את הלב ללא רחמים עושה בדיוק מה שקודמיו עשו,אומר את המילים ששנאת כל כך, המילים שהיו שקריות יותר מכל דבר אחר. ואותם הם כולם אמרו. "תקשיבי זה לא את זה אני, אני פשוט לא אוהב אותך כמו פעם." שנייה אחריי זה את רואה אותו הולך, דופק אותה, מתנשק עם השנייה. אפילו לא נשאר כדי לנגב לך את הדמעות. למען האמת ציפית לאמת, ציפית לזה שהוא יגיד לך את האמת. שיספר לך שהוא בעצם מתגעגע לתקופת הרווקות שלו. אבל את הבטחת שכבר לעולם לא תיפגעי, ולעולם לא בדרך שאתה גרמת לה. אתה היית הנורא מכול, גרמת לה לאהוב אותך וזרקת אותה כאילו שהיא הייתה צעצוע ישן. רבים ניסו לפרוץ את החומות שהיא הקימה מסביבה אחרייך. היא לא בכתה עלייך הרבה, ומתי שכן נזפה בעצמה. לאחר כמה זמן כבר חסרונך לא היה מורגש. והיום, היום נותר בה רק הכאב מאהבה נכזבת. היא לעולם לא אהבה שוב. פחדה להיפגע, להישבר. היא לעולם עוד לא תיהיה האדם שישברו אותו. היא לעולם לא תשמע יותר את התחלת המשפט. "זה לא את, זה אני."