זהו סיפור על כאב

אני זוכרת שהבטחת לי שתחזור,
גיבור אמיץ, כזה שמופיע בסרטים, כך היה לי ונעלם.

הטלפון הראשון עורר בי חרדה מלווה בשעות של בלבול.
ערנות מוחלטת ועיניים עייפות, אדומות.

לא אוכל לנוח, כל עוד אני יודעת שהינך מחזיק רובה בגיהנום הזה, בו כולם משוגעים.

מלאך הגיח אליי בחלום,
זוחל ומנסה בקושי רב לקחת את ידי,
הוא נראה תשוש וחלש.

למחרת בבוקר הגיעו אלי אנשים, לא היית ביניהם.
הם הודיעו לי על מותך,
על היותך אמיץ ושעליי להתגאות בך.
ברור שאני גאה בך, כל טיפת גאווה נוזלת מעייני, תהפוך בקרוב לים.

כנראה שבאת אלי בחלום, גוסס, מנסה לתפוס את ידי.
אולי כדי שאטפל במכאובך ובפצעיך,
אולי רצית לקחת את טבעת האירוסים שלנו כדי שאוכל לעבור הלאה,
או בשביל שלא תפחד כשהאוויר יצא החוצה מפיך בפעם האחרונה, שלא תפחד להעלם מהעולם לבדך.

אין דבר יותר איום מהאי ודאות שחונקת אותך,
אי ודאות שתיעלם מתי שתחזור, כמו שהבטחת.

אחרי הכל אתה בן אדם,
ובני אדם ידועים באמירת הבטחות שאינם יכולים לקיים.

ומלאכים, כמוך אהוב שלי,
גם מלאכים יכולים לדמם,
יכולים למות.