ואולי במציאות אחרת

"אני לא מספיק טוב בשבילך".
זה משפט הפתיחה הקבוע שלו לאחר שיחה מעמיקה על חיי הזוגיות שלנו.
"די, אני אוהבת אותך וזה מספיק בשבילי".
"אני גם אוהב אותך אבל, אוליי את צריכה מישהו טוב יותר ממני, אני מפחד לפגוע בך".
כבר נמאסו עליי השיחות האלו.
כל בוקר שלחתי לו הודעה שהוא האחד שלי, שיהיה בטוח בזה.
לפני חודש הוא הציא לי נישואים.
זה לא היה משהו קיטשי אבל זה הדבר שהכי ציפיתי לו במשך ימים שלמים.
על חוף הים בשעת לילה מאוחרת הוא הושייט לי טבעת נישואים משובצת יהלומים בחלקה העליון.
הדמעות ירדו בשטף הוא ירד על הברכיים והסכמתי.
פתאום הוא הפסיק להגיד לי שהוא לא מספיק בשבילי.
פתאום הוא שלח לי כל בוקר הודעה שאני האחת, כדי שאהיה בטוחה בזה.
יומיים לפני החתונה ברחתי למדינה אחרת.
כבר לא הייתי בטוחה.
ידעתי שהוא שבור כעת ובחרתי להתעלם.
ידעתי שהייתי זאת אני שלא הייתי מספיק טובה בשבילו, הייתי זאת אני שפגעתי בו.
למה עשיתי את זה?
כנראה שכשמקבלים יותר מידי אהבה לא יודעים להעריך את זה.
הוא הרעיף עליי יותר מידי אהבה, הוא הזכיר לי כל יום שזאת ההחלטה הנכונה, עד שהתחלתי לפקפק בזה.
את כל ביטוליי ההזמנות לחתונה לא הייתי עדה כדי לראות.
אני, שאהבתי אותו יותר מכולם עשיתי טעות כי לא הכרתי מספיק טוב את עצמי.
כיום הוא נשוי לאחרת, טובה יותר ממני זה בטוח.
הם מאושרים אני יודעת, אי אפשר שלא.
לפעמים יוצא לי לחשוב מה היה קורה ולו לא הייתי בורחת, באיזה מקום הייתי עכשיו?
מקווה שבגלקסיה אחרת בממד זמן אחר ידעתי לעשות החלטה אחרת.
ידעתי להתמודד ולהיות מאושרת.