התאהבתי במלאך

אתמול התאהבתי במלאך,
לא ידעתי שזה יקרה כך,
עד לפני יום לא ידעתי שהוא קיים,
אבל עד לפני יום גם לא ראיתי עיניים כה כחולות כמו הים.
רק מלהסתכל על העיניים שלו יכולתי להתאהב,
ואז הוא דיבר, והרגשתי איך הלב שלי כואב.
כי מלאך כה מושלם
בחיים לא יכול להתאהב בשטן.
ראיתי איך זה מתחיל לי ממש מול העיניים,
השיחה התגלגלה לה ישר לתוך היין.
ובתוכי הרגשתי איך הלב שלי נשבר,
כי המלאך שלי לא יחזור מחר.
טיילנו באותו מקום, והוא יודע כמוני ספרדית,
דיברנו על פוליטיקה והגשמה עצמית.
הוא אמר שהוא עייף וחייך חיוך תמים,
אבל עדיין נשאר, בעודי חולמת על מיטתו בעננים.
וישבנו גם אצלי ושמענו קצת שירים,
ולאחר כמה זמן פתחתי לו בקלפים.
ואני כה טיפשה שלא שמתי לזה סוף מוקדם
כי המלאך בחיים לא יתאהב בשטן
אבל העיניים הכחולות, והמבט בחודר,
הדיבור המשותף, והנגינה שלו על פסנטר.
איך אפשר שלא להתאהב? איך אפשר לא להרגיש?
איך אפשר לקום בבוקר ולדעת שבחיים לא יואהב אותי אותו איש?
אז התאהבתי במלאך שכנראה יעוף מחר בחזרה לעננים,
ואני אשאר פה בגיהנום, במקום שלי מתאים.