הרחק הרחק ממני – פרק שני:

הגעתי למקום המפגש , קפוא בחוץ , לא גשום אבל בשביל ישראל זה קר. אם מישהו מרוסיה היה בא לפה '18 מעלות? איזה שטויות!' (מבטא רוסי) היה הולך בגופייה ונהנה ממזג האוויר הנעים אבל בשביל ילדים ישראליים זה קר , הלכתי לאט מהרגיל הגעתי ב15 דקות במקום 10 המשועורות … חן היה המקומי היחידי שדיברתי איתו באינטרנט… הוא היה עכשיו בצבא , אני בינתיים למדתי לפסיכומטרי , הייתי קטנה בערך מכל הילדים בשכבת גילי בחצי שנה. אז היה לי זמן חצי שנה ללמוד לפסיכומטרי עד שאצטרך לתת את עצמי למדינה. עבדתי בעבודת מזדמנות במטבח פה , במטבח שם לא שאהבתי להכין לבשל במיוחד כשאני טבעונית ולא יכולה לראות את כל הדברים שהם מכינים את הבשר וכל זה זה מגעיל אבל זה עדיף מאשר להיות במרכז כמלצרית או קופאית . מאז שהייתי קטנה ועברתי לעיר הביטחון העצמי שלי ירד , וממש ממש לא חזר לעצמו … לא הייתי בטוחה בכלום , התביישתי נורא ומאז שאני בת 12 אני כאן ומאז כמעט שום דבר לא השתנה. הפלאפון צלצל , זה חן? המספר היה שלו.. הלב שלי התחיל להתפוצץ בום בום בום בום לב רגיל פועם 70 פעמים בדקה בחמש עשרה שניות שאני לא עונה לו עכשיו הלב שלי הספיק לפעום 200 פעמים ואני לא חושבת שאני מגזימה. התחלתי לרעוד עוד יותר … כן זה לחלוטין היה מההתרגשות.
"הלו?" עניתי בקול הכי מתוק שלי .. הקול שלי היה זוועתי אפילו שכולם אמרו שהוא סקסי אבל זה גברים בשביל לקבל זיון הם יגידו הכל. (הם לא קיבלו – לפחות לא ממני)
"אילנה?" הוא שאל. כן היה לו קול מושלם בס כזה כמו של גבר צריך להישמע.
"כן" עניתי ביותר ביטחון , ניסיתי … גם מהקול אפשר להרגיש חוסר . הבטחתי שאני לא אתנהג ממש כמו עצמי הבטחתי לעצמי, אסור לי לאכזב אותי ! זה הגרוע מכל.
"לא עניתי לך כי הייתי בקניות , אני עכשיו חוזר הביתה … אני אאחר בכמה דקות כי אני רוצה לאכול" הוא אמר הקול שלו שידר ביטחון … לא כמו שלי. אבל .. למה נראה לו שהוא עכשיו מסיים ואמר לי לבוא בשמונה. עוד חמש דקות שמונה… אני צריכה לקפוא מקור ? דמעות עלו בעיניי … זה סתם תירוץ שהוא לא יבוא. הוא לא יבוא. אבל אם הוא לא יבוא למה לבקש? למה לתרתר אותי? למה לתת לי להתבייש בעצמי עוד יותר?!
"אתה בטוח בא?" שאלתי אותו בלי להגיב על מה שהוא אמר מקודם אפילו שרתחתי מכעס ומבושה. הדמעות החניקו אותי.
"אני אבוא מאמי , איפה את ?" הוא שאל.
"מחכה לך… רוצה אני אבוא אלייך הביתה? אחכה לך מתחת או משהו?" עדיף זה מאשר לעמוד פה בכיכר בקור לבד … מקום מפחיד מעט.
"לא זה בסדר אני גר די רחוק אני אבוא באופנוע , תחכי לי שם אני אבוא עוד כמה דקות , אוכל מהר טוב מאמי האוכל מוכן , ביי" הוא ניתק. החלטתי ללכת הביתה , ללכת הביתה או לא ? עד שהוא יבוא .. אוכל פעמים ללכת הלוך וחזור מהבית שלי. רציתי לבכות הדמעות עמדו בעיניים שלי אבל האיפור יהרס הדבר היחיד שמסתיר את הפנים המכוערות שלי , אז לא בכיתי. הלכתי סביב הכיכר המעגלים מנסה לחמם את עצמי בזמן שבלב אני אומרת הוא לא יבוא הוא לא יבוא. למה אני מחכה? עברו עשר דקות משמונה יכלתי להיות בבית במיטה לבכות על הדייט שלי שלא בא . לא נתן לי צ'אנס כי כאלה הם הגברים למיטה וזהו. אבל למיטה אני לא אלך … הוא לא יגיע , זה למה …
עברו עוד עשר דקות רשמתי לו שוב , הוא ענה אחרי שלוש דקות.
מאמי אני עכשיו יוצא, חכי לי.
התחלתי ללכת שוב למקום המפגש , עברו עוד 10 דקות והוא עדיין לא בא. הוא משחק בי… רוצה לראות אותי כאן ואז לצחוק עליי שהגעתי ושהוא לא יבוא לעולם. הראש התמלא בספקולציות זה הכל משחק עכשיו יבוא יגאל שילון ויצחק. או שיעלו את זה ליוטיוב ויגידו הנה הילדה שחיכתה לי. שוב הפלאפון צלצל.
"כן?" זה היה חן.
"איפה את?" הקול נשמע שונה אבל כנראה הוא בדרך זה למה הקול ככה.
"מחכה …" אמרתי , נראה לי נשמעתי מיואשת.
"אני מצטער שזה לקח הרבה זמן , איפה את בדיוק ?" הוא אמר וזה נשמע לי עדיין כמו שקר. "פה…" צחקקתי "ליד הבניינים האלה ליד תחנת האוטובוס" נשמתי הכבדות היה חסר לי אוויר "איפה אתה?"
"גם פה " הוא אמר בקול רציני , "אני לא רואה אותך , איך את נראת?"
הסברתי לו מה לבשתי וזה נראה לי כמו צחוק שהוא צוחק עליי והוא ממש רחוק , עכשיו הוא בבית במיטה , במפרסת , מסתלבט עליי כאילו אני בובה או תוכנית בידור. לבסוף התחלתי לחפש, הכיכר היה גדול הקפתי את כולו , ראיתי מישהו ליד אופנוע והבנתי שזה הוא.
"הנה אני רואה אותך" אמרתי לו ,"אני הולכת לכיוון שלך".
"את הש … עם המעיל השחור ?" זה נדמה כאילו הוא רצה להגיד שמנה .
"כן.."
"טוב מאמי , הנה את באה … ביי" הוא ניתק. שוב הוא ראשון. תמיד חלמתי שכמו בסרטים זה יהיה, 'לא מאמי … את תנתקי' 'לא אתה תנתק' 'לא , את!' 'לא , אתה' ריבים כאלה קיצ'ים וחמודים.
חן היה גבוה גם במציאות יותר גבוה ממה שדמיינתי הגעתי לו עד לכתפיים. נופפתי לו לשלום וחייכתי .
"היי " הוא אמר ונשמע מאוכזב . חיבק אותי זה היה קצת מוזר ומביך רצה לתת לי נשיקה אבל נרתעתי …
"מממ מאמי תקשיבי אני לא להרבה אמא שלי קיבלה צירים ממש לפני כמה דקות ביקשה שאבוא ואמרתי לה שאני במשהו חשוב עוד שעה אני אסע אלייה היא צריכה אותי " הוא אמר. ופה קיבלתי את הסימן ממנו לא יצא החתן. זה היה תירוץ כמובן , אמא שלו הייתה בהריון את זה הוא אמר ביום הראשון שהכרנו … אבל בדיוק עכשיו קיבלה צירים? או שאלוהים שונא אותי או שהוא (חן) … או שניהם. התשובה השלישית.
"בא עדיף נלך עכשיו" אמרתי והדמעות עוד שניה יצאו ניסיתי לשחק אותה חזקה.
"לא לא … אני רוצה להיות איתך " שקר כרגיל.
הלכנו לפינה רחוקה מהמכוניות האחרות , הוא רצה כמובן … הוא ניסה להתקרב אליי אבל התרחקתי , ניסה לחבק אותי כמו שבני זוג עושים אבל לא הסכמתי … הוא שאל אותי למה אני מתרחקת למה אני לא מסתכלת לו בעיניים עניתי לו שאני ביישנית ולא רגילה. גם זה היה נכון אבל הסיבה העוד יותר אמיתית הייתה שלא יצא מזה כלום ולתת לגבר לגעת בי . זה שהוא הגיע הייתה הפתעה בפני עצמה. אבל זה שהוא יחבב אותי? זה כבר לא יקרה זה בטוח לא יקרה. צחקקתי דיברנו על החברים הלימודים הצבא , האחים סיפר לי ואני הקשבתי אני אף פעם לא הייתי טובה בלדבר אני רק צוחקת ומקשיבה בזה אני הכי טובה. התרגלתי קצת אליו וניסיתי להתקרב אבל זה היה מאוחר מידי הוא כבר היה הרחק הרחק , דיבר על הילדות.. על כל מיני סרטים. ניסיתי לעלות על האופנוע שלו … כמעט שברתי לו שם הכל. נדפקתי במדרכה. וכך עברה חצי שעה היה נחמד הוא היה חמוד. כמו כל אישה ניסיתי לחטט בווצאפ אבל הוא התנתק מיד, לפני שהוא הספיק ראיתי שמות של בנות ודברים שהוא אומר לי גם להן. רציתי להאמין שדמיינתי ואולי יש סיכוי אולי? הוא בכל זאת יבין אותי … אולי הוא בכל זאת יראה אותי באור אחר ?
"אתה לא תעזוב אותי?" שאלתי אותו.
הוא חייך ואמר לא לא.
כמה פעמים שמעתי 'מבטיח לא לעזוב', 'מבטיח שאף פעם לא', 'מבטיח שנתחתן', 'את אישתי לעתיד אני מבטיח' – והנה אני פה ..שומעת שוב אני מבטיח ,טוב לא בדיוק במילים האלה..
הפלאפון צלצל, לא שלי , הוא התרחק ממני והלך לצד בשביל שלא אשמע רציתי כבר ללכת בשביל שהוא לא יעזוב ראשון ואז ארגיש כאילו אני עזבתי ולא הוא. הוא חזר.
"אתה צריך ללכת ?"
"כן… אמא שלי …"
אין צורך לדבר אני הבנתי הכל זאת לא הייתה אמא זאת הייתה מישהי אחרת דייט אחר. וזה כבר אבוד מילות פרידה בלי חיבוק. הולכת לכיוון הבית הדמעות לא מפסיקות לזלוג הוא לא מסתכל לכיוון שלי אבל אני לשלו ידעתי שזה אבוד ממהתחלה.. ראה אותי – נבהל. שרד אותי בקושי שלושת רבע שעה. ניסיתי לתקן את הטעות רשמתי לו בווצאפ סליחה שהתנהגתי ככה הייתי אטומה ומקווה שנמשיך לדבר ואולי ניפגש בפעם הבאה ליותר זמן בלי אמא מפריעה הוא מתחבר ולא עונה ומתנתק. רוצה לחזור אחורה אליו … לבקש סליחה , רוצה לתקן שהייתי רחוקה אולי אם הייתי יותר פתוחה וזה היה עובד והוא לא היה עוזב , אבל הוא כבר הרחק הרחק.