הרחק הרחק ממני – פרק ראשון:

מי יודעת אולי הפעם זה יצליח אמרתי לעצמי , לבשתי את הבגד הכי יפה שהיה לי בארון … לא שהיה לי אבל הייתה לי אפשרות אחרת … לא רציתי לבקש מההורים כסף לבגד. גם ככה הדירה שאני חיה היא על חשבונם. בקושי על לימודים אני מצליחה לשלם בעבודה הכושלת שאני עובדת בה.
הסתכלתי במראה … ג'ינס וחולצה שחורה… עם קצת מחשוף אולי זה ירשים אותו … זה לא כל מה שכל הגברים רוצים ? סקס וזהו ?
התאפרתי הכי יפה שאני יודעת … החלקתי את השיער שלי. כמו כל בת רגילה.
"לני?" צעקה סופי מהחדר השני , אה כן אני גרה עם שותפה … שותפה ושותף הוא לא ממש רשמי אבל הוא חי בחדר של סופי .
סופי לא כמוני כל גבר היה נתפס אלייה עם שיערה הג'ינג'י החלק , הגוף של הבובה … לא כמוני … הסתכלתי במראה , שומן שומן ורק שומן. הירכיים כמו של פרה התחת כמו של… גם פרה , והבטן…אוי הבטן אישה בחודש 12 לא נראית ככה וכן … חודש 12.
"מה?" קראתי לה מהחדר שלי.
היא דפקה על הדלת , "אפשר להיכנס?" היא אמרה מבעד לדלת .
"כן" אמרתי לה. היא נכנסה לחדר בחנה אותי מכל הכיוונים מכף רגל ועד ראש , אני כל כך שונאת שהיא עושה את זה. אני כל כך שונאת שמסתכלים עליי.
"את נראית ממש יפה" היא אמרה , וכמובן שהיא שיקרה … התלבשתי ככה כל יום. ג'ינס וחולצה זה הכל. חייכתי אלייה ולא אמרתי שאני יודעת שהיא משקרת.
"את תביאי אותו לפה?" היא שאלה.
"נראה איך זה ילך אבל לא חושבת שאני אביא אותו בדייט הראשון" אמרתי והתיישבתי על המיטה בייאוש. החדר היה בצבע לבן , זה דיכא אותי לבן אמור לסמל סטריליות כמו בבית חולים ואין לי הסיטוריה טובה איתם.
היא התיישבה לידי ונתנה לי מוטיבציה שזה לא סוף העולם גם אם זה לא יצליח … אבל אני ידעתי שזה לא יצליח … הייתה בי תקווה אבל מי יאהב מישהי כמוני? מי? לה קל לדבר היא משיגה בחורים כאילו זה גשם. נופלים פה ונופלים שם.
"מתי את נפגשת איתו?" היא שאלה בזמן שהחזיקה לי את הכתף.
"בסביבות 8 , אמר שיפגש איתי בכיכר ליד התחנה המרכזית" עניתי לה והסתכלתי למעלה.
"די אל תהיי מבואסת… באמת שאם הוא לא יאהב אותך את לא שווה את זה את מדהימה , מצחיקה , יפה , מעניינת אין סיבה שלא … תסתכלי כמה סקסית את " היא לא התכוונה לזה. שקרים. שקרים. כל דייט אותם שקרים.
את האמת זה הדייט הראשון שלי מאז הרבה זמן. כל שאר הפעמים זה היה בפלאפון , ברשת , בלי לראות את הבנאדם ממש … ועדיין הם לא אהבו אותי ,ככה גם הכרתי את חן ,באינטרנט. התמונות הערוכות שלי שלא מראות את הגוף יפות ולכן הוא התחיל איתי. אני יודעת שזה לא ילך ,אני יודעת. אז למה אני הולכת ? בשביל להתאכזב ? ואם הוא לא יבוא … הוא לא עונה לי הוא לא יבוא אני אהיה מושפלת … אני לא רוצה להיות מושפלת. השעה הייתה 7 וחצי הייתי צריכה לצאת.
דניאל עמד במטבח עשה קפה , החמיא לי על המראה אבל זאת הייתה הוראה מסופי חד משמעי. חייכתי אליו ויצאתי. לבשתי את המעיל והיה קר , כמו בלב שלי… רעדתי לא יודעת אם מקור או מההתרגשות הלכתי לכיוון הכיכר שנמצאת לא ממש רחוק לבית שלי. 10 דקות ואני שם. רשמתי לחן שוב פעם הוא לא ענה .. ידעתי שהוא לא יבוא. אני לא שווה אותו. הוא גבוה … עם עיניים יפהפיות כאלה לא שמעתי את הקול שלו אבל אני בקושי מכירה אותו שבוע אבל הוא את הגוף שלי מכיר טוב מאוד ,מהתמונות כמובן… רק חזה וכוס זה מה שהוא ראה הוא לא היה צריך יותר מזה הוא לא צריך יותר מזה הוא סטוציונר. אז למה אני הולכת?
בשביל להשפיל את עצמי. בשביל להרוג את עצמי אחרי זה …