הרחק הרחק ממני – פרק חמישי:

באחד מן הימים כמה שבועות לאחר הפגישה עם חן באותה ההאפליקציה פגשתי את יעקב הוא היה כל כך יפה עיניים כחולות , גבוה… שחיין מאוד אתלטי רק ריצות ארוכות… גבר מושך מאוד עדיין למד בתיכון אבל היה בגיל שלי גדול ממני בחודש או משהו כזה … הוא לא היה כמו כל האחרים הוא לא התעניין בי בלי בגדים. היה נחמד לדבר איתו , הוא היה מצחיק , היה מאוד אופטימי … ההפך הגמור ממני.
אהב את אותם דברים כמוני משחקי מחשב וכל אלה דיברנו כמה ימים והחלטתי שגם ככה זה דרך האינטרנט בא ננסה להתחיל איתו כי הוא ממש לא היה מעוניין בי מעבר לסתם חברה שיכול לדבר איתה רציתי שיראה איתי באור שונה אולי באור של בת זוג … פלירטטתי איתו הוא זרם שאלתי אותו מלא פעמים בא לך להיפגש? בא לך לצאת? הוא היה גר די רחוק לא בעיר שלי באיזשהי עיר הרחק הרחק … אבל בישראל. לא הייתה לי בעיה לקחת כמה אוטובוסים ולהגיע לשם. קבענו יום אחד להיפגש בינתיים עשינו דברים כמו זוג קצת דיבורים מלוכלכים … היה לו קול ממש יפה דיברנו כמעט כל היום בסקייפ הוא היה כזה חמוד באמת שהוא אדם טוב לא כמו חן הסטוציונר וגם לא כמו קודמיו. היינו ביחד שבוע זה היה ממש ממש קשה אני ממש פרנואידית , חייבת לדעת איפה הוא כל הזמן , מפחדת שהוא יותר לא יתקשר … אני לא יכולה להמשיך ככה … זה מוריד , חברה פרנואידית זה ממש מציק. אבל אני מפחדת מפחדת שאני אאבד אותו מפחדת שקרה לו משהו… יום אחד הוא היה מחובר לווצאפ , רשמתי לו רשמתי לו והוא לא ענה היה מחובר כל הזמן מחובר ולא ענה. עולמי חרב .. התחלתי לחתוך את היד … זה כבר לא היה כואב זה היה הרגל , סופי ראתה אותי עושה את זה ניסתה להרגיע אמרה שתהרוג אותי אם עוד פעם אני עושה את זה ואני סתם מפאניקה כי הוא לא עזב הסברתי לה שזאת לא פעם ראשונה שעושים לי את זה , שזה תמיד ככה ויעקב… יעקב היה שונה כך חשבתי אבל באותו יום הבנתי שהוא כמו כולם לא רוצה אותי , גם לא את הגוף שלי… בכיתי הרבה זמן לא היה ניתן להשתלט עליי … אחרי שעתיים שכבר כל האיפור ירד והגרון הלך מי רשם ? יעקב!
הלב שלי בום בום בום בום הוא היה בשוק היה מופתע … זאת בעיה בפלאפון אילנה תרגעי אני לא עוזב אותך אני לא מתעלם תרגעי בבקשה. הרגשתי זוועתי אני מכירה את עצמי … אני עושה סיפור מכל דבר והפעם באמת עשיתי הוא לא עזב אותי. התגברנו על זה אבל הוא היה יותר מרוחק , אחרי כמה ימים הוא נסע לחול והבטיח כשיחזור ניפגש … באותם הימים הייתי אצל ההורים החלטתי ללכת לבקר אותם היה חופש קטן בעובדה רציתי לראות אותם. הוא נהנה לו בחול שלח תמונות דיבר איתי לפחות. דאגתי כל כך דאגתי … במיוחד כשהוא היה בטיסה כל שעה בדקתי אם הוא נחת או לא. הטיסה התעקבה… זהו חשבתי שהוא מת.
הוא לא אהב שאני דאגנית הוא לא הוא שנא אותי על כך , אבל מי לא ? מי לא אוהב שיהיה חופש ? מי אוהב שחברה שלך עוקבת אחרי כל צעד שלך .. מפחדת שאתה מת. אני לא הייתי אוהבת את זה. אני חייבת להשתנות אמרתי לעצמי. אני לא … אני לא חושבת שאני יכולה יש לי בעיות אני יודעת וגם כולם.