הפתק ששינה את הכול .

" את אוהבת אותי ?" שאלתי אותה
" כן." היא ענתה
" בטוח ?" לא הייתי בטוח.
" כן." היא אמרה שוב
" הכול בסדר ?" היא נראתה חשודה
" ביי…" היא אמרה לי והתחילה לרוץ אבל בזמן שהיא רצה נפל מהכיס שלה פתק. פתק ורוד שעליו היה רשום באותיות גדולות בכתב המוכר שלה.
' עם את רואה את זה. זה אומר שאתה לא הולך לראות אותי יותר ' היא רשמה
" את יכולה להסביר לי מה קרה בבקשה ?!" רשמתי לה הודעה באס. אמ. אס
" אני יודעת שאתה אוהב אותי. אבל אני לא יכולה יותר." היא שלחה לי חזרה
" מה קרה? את רוצה לדבר על זה?" שלחתי לה חזרה והדאגה התחילה לצוף
" הכול בסדר. אני פשוט פוחדת שלא תראה אותי שוב." היא רשמה לי
" למה?" שאלתי
" לא רק אותך אני לא הולכת לראות. אלא את כולם." היא רשמה ואני הבנתי שהיא הולכת.. להתאבד.
בלי לחשוב פעמיים רצתי אל המקום הקבוע אליו היא הולכת כל פעם שהיא עצובה. כשהגעתי לשם גליתי שזה היה מאוחר מדיי.. הגופה שלה. של האהבה הכי גדולה בחיים שלי שכבה שם. מלאה בדם. וסכין בידה הימנית.
" למה עשית את זה?" מילמלתי ודמעות ירדו מעניי ורק אחרי שקצת נרגעתי שמתי לב שלידה. או יותר נכון ליד הגופה שלה נמצא עוד פתק ורוד. אבל הפעם רשום באותיות קטנות וצפופות מאוד. הכתב שמתאים לה מאוד עם היא לחוצה.
'
אני יודעת כמה זה קשה לך עכשיו. ואני מצטערת שלא אמרתי לך קודם. אבל אני חושבת שעם הייתי אומרת לך זה היה כבר מאוחר מדיי..
בימים האחורנים חשבתי מה יש לי בחיים האלה? הרי חברים אין לי..
הורים.. אין לי.
יש לי רק אותך ..
ומאז שאנחנו ביחד. גם לך אין אף אחד חוץ ממני.
כמו שאתה בטח יודע, אחרי שיצאתי מהכלא וחזרתי לבית הספר כולם קראו לי "פושעת". מאז כל הזמן במקום לקרוא לי מורן הם קוראים לי "הפושעת". הרי אתה יודע שאני לא יעשה דברים כאלה יותר.. בחיים.. זאת הייתה רק נקמה אז..
שהרגו את ההורים שלי.. אז הייתי רגישה מתמיד. ורציתי להתאבד כמו עכשיו.
אבל עוד הייתה לי תקווה.
אבל עכשיו כבר לא היה לי.
אני מצטערת עם פגעתי בך.
אני עכשיו פה. למעלה. עם ההורים שלי.
נהנת כמו שלעולם לא נהנתי.
אל תחכה לי..
כי אני לא יחזור..
ואל תשכח להגיד לילדים האלו. ש"הפושעת" מוסרת להם דש מלמעלה.
ותזכור,
שאני שומרת עלייך פה..
ממני,
אוהבתך התמידית,
גם המרחק בבנינו בלתי אפשרי לתפיסה,
מורן. '
סיימתי לקרוא את הדף שהיה רטוב לגמרי מהדמעות שלי.
ואני לא חשבתי לרגע ומילמתי
" מורן. הנה אני בא.", לקחתי את הסכין שהיה ביד של מורן ודקרתי את עצמי
~~
" מה אתה עושה פה?" ראיתי סוף סוף את מורן עם שתיי אנשים מבוגרים
" התאבדתי. כדי לראות אותך. ולהיות איתך." אמרתי לה
" אבל .. אני לא התאבדתי." היא ענתה לי
" מה? אז איך את פה?" שאלתי אותה
" אני רק לקחתי תרופה שאחרי חודש מחזירה אותי לחיים .." היא אמרה לי
" זה אומר שאני.. הולך להיות לבד?" שאלתי אותנ
" לצערי. מה לא קראת את הפתק ?" היא שאלה אותי
" ברור שכן." עניתי לה
" גם מאחורה?" היא שאלה אותי
" לא.." הבנתי את הטעות שלי
" אז .. אני מת?" מילמתי
" כן." היא ענתה לי במבט מרחם.