הפינה בנפשנו

בנפש של כל אחד יש פינה שהיא רק שלו.
בפינה שמורים הסודות הכי עמוקים, דברים שלא נספר לאף אחד, דברים שאנו מתביישים להודות בהם.
אך לפעמים, מגיע מישהו שסודק אט אט את החומה.
בהתחלה אנו מתקנים אותה, מפחדים להיפגע, מפחדים שאם אותו אדם יראה את הפינה שלנו, הוא יפסיק לאהוב אותנו.
אך למרות מאמצינו, החומה קורסת. אותו אדם רואה את הפינה ולמרות כל פחדינו – הוא מקבל אותנו.
הוא אוהב אותנו, הוא רוצה להיות איתנו, ואנו מאושרים.
נראה שהאושר יישאר לתמיד.
אולם, לפעמים קורה שהפינה משתנה. מחשבות אחרות, רגשות אחרים, ופחדים חדשים עלולים להציף אותה, והחומה איננה.
ומגיע יום שבו אותו אדם מביט אל נפשנו, מביט אל הפינה, ונרתע. כעת מתחילים הקשיים.

חלק נסגרים, מנסים לבנות שוב את החומה. חלק מנסים להחזיר את הפינה לקדמותה.
לעיתים, זה מאוחר מדי, והאדם ששבר את החומה שובר את ליבנו ואיננו עוד.
ובין השברים, ובין ההריסות, מזדחלת מחשבה אחת:
אולי לא השתנינו? אולי פשוט שכחנו להביט מעבר לחומה, החומה שנשארה איתנה, החומה של האדם האחר?