הסמס שלא נשלח

תשמע X, נמאס לי לריב איתך.
אני פשוט אגיד את זה-אני עדיין מחבבת אותך, אפשר אפילו לומר אוהבת. זאת הסיבה שכל דבר שאתה אומר פוגע בי פי 2 חזק יותר.
זוכר את הפעם ההיא שקראת לי שמנה? מאז אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה…
אז כן, הפסקתי לדבר איתך בגלל זה אבל לא רציתי שתחשוב שאני מהמפגרות האלה שאכפת להם כל כך מאיך שהן נראות, אז אמרתי שזה לא זה. מאז אני מרגישה רע עם כל ביס שלי.

כשהלכת עם S ביום השדה זה שבר אותי, אני זוכרת איך דיברת עליה אחרי הבת מצווה, התלהבת ממנה, אלוהים יודע למה אבל בכל זאת, התלהבת ממנה, אמרו לי שהתנשקתם ובשלב הזה כבר החזקתי את עצמי לא לבכות, אחר כך אמרו לי שאתם חברים וכבר לא יכולתי להחזיק את עצמי אז קיללתי בשקט והלכתי הצידה. הדמעות התחילו לנזול לי אבל לא הרשיתי לעצמי להשמיע אפילו יבבה אחת, קטנה ועלובה ככל שתהיה.
ואזסיפרו לי שנפלת למים, דאגתי לך, לא רציתי שתחלה, הרי המים קפואים.
כשחזרת, רטוב לגמרי, רציתי לתת לך את המעיל שלי אבל זה שהלכת עם S עצבן אותי כל כך שכבר החלטתי שלתת לך את המעיל יהיה הדבר האחרון שאני אי פעם אעשה.

אבל אתה יודע מה עצבן אותי יותר משני הדברים האלה ביחד?
השטויות שאתה פולט מהפה, כשרבנו בקבוצה בוואטסאפ על השטחיות שלך אמרת לי שאני הילדה הכי מדהימה שאי פעם פגשת, שאני מיוחדת, ושאתה לא יודע איך תחיה בלעדי… זה היה ממש מתוק, המילים שלך הפכו את היום שלי ליום הכי טוב שהיה לי…
אז מה קרה? סתם אמרת לי הכל בשביל שאני ארגע?
הפעם לא ניסית להבין שום דבר, לא קלטת שום רמז ולא ביקשת סליחה על שום דבר.
וזה מה שהכי מכעיס אותי, שאתה אומר דברים בלי שום משמעות, גרמת לי להרגיש מיוחדת ועכשיו זרקת הכל לפח.
אני לא יודעת אם בכלל הבנת משהו מכל הסמס הזה אבל אני אקצר לך-אתה הדבר הכי קרוב לאהבה שאי פעם היה לי, אתה חשוב לי ואתה משפיע עלי יותר מכל אחד אחר ועכשיו כשנעלמת מהחיים שלי אני מרגישה שאיזשהו חלק ממני נעלם.
אז X, אני באמת רוצה שתדע שאני אוהבת אותך, צופה בך מהצד כבר מתחילת השנה, וחושבת אם לומר לך את מה שאני מרגישה.
פעם עוד התלבטתי כי זה היה יכול להרוס את החברות ביננו אבל עכשיו אנחנו ממילא לא מדברים ככה שאין לי מה להפסיד.

אני אוהבת אותך