הסוף שלנו

רפאל, אני נשענת על הקיר מחליקה אט אט מטה.
מה עשיתי? שאלתי את עצמי בפחד. אני מצטערת, אני כל כך מצטערת, תאמין לי אני בוכה עכשיו בדיוק כמוך, אני רועדת ובוכה כאילו חלק ממני הפשיר ורק עכשיו והבנתי מה עשיתי.
אתה יודע איך אומרים שברגעיך האחרונים כל החיים רצים לך מול העיניים? טוב אז זה מה שעכשיו אני רואה, את הרגעים שלנו.
אני רואה את שנינו יושבים במסעדה ואתה ,כאילו מתך סרט ישן, מוריד את המעיל שלך ומניח אותו על כתפי כי ציינתי שקריר במסעדה, אני רואה אותך מתלונן על הבוס שלך שהוא "בלתי נסבל" ואותי צוחקת.
אז רפאל ,אני רוצה לשמוע הכל עליך ועלי, כל מה שהיה לומר ולא אמרנו, כל מה שנשמר בלב ,אני רוצה להתאבל עלינו ,אני רוצה לזכור הכל. כל כך.