-הנעלמת-

אני שונא לראות אותה כאן, היא הגיעה יום אחד ונשארה, זה לא מקום בשבילה.
אני אפילו חושד שהגיעה לשם מפני שמכירה מישהו. אבל לא, היא נשארה, דיברה והותירה את דעותיה בחלל החדר. היא הייתה יפה, אי אפשר היה לומר שלא. עיניה בהירות ושיערה כהה, זה היה שילוב מושלם בעיני. היא הייתה מספרת על חייה הקודמים, על השינוי שהיא רוצה לעשות ועל הציפיות שלה מהתפתחות העולם החרא שלנו, היא לא לקחה שום דבר ברצינות, רק מוות. "המוות הוא בסך הכול המשחק שמשחק עמנו האלוהים." היא אמרה לי , היו לי דעות אחרות לגבי העניין אבל פשוט הנהנתי והנחתי לה להמשיך לדבר. כל המעגל היה שבוי בקסמה, גם אם היא הייתה האישה היחידה שם, כולם העריכו אותה. מלבדה.
***
סיפרו לי שהיא מתה רק לפני כמה ימים, אחרי שלוש שנים שלא ראיתי את פניה, או שמעתי את קולה. חברי הודיעו לי, אני לא בטוח איך היא מתה. היא הייתה די צעירה, רק בת חמש-עשרה אם אני לא טועה, לפני שלוש שנים. וכמובן שמלכתחילה הדעות שלה לא עניינו אף אחד, וכנראה כבר לא יעניינו. אני הקשבתי לה, אני לא יודע לגבי השאר.