הנוהל

היה להם נוהל קבוע.
היא הייתה באה אליו, הם היו יושבים בחוץ על הספות, מדברים, מעשנים, צוחקים, לאחר מכן היו נכנסים אליו לחדר, צוחקים על המיטה, מזדיינים ואז שוב יוצאים לספות ומעשנים. בסוף, כשכבר השמש הייתה מבצבצת מבעד לתריסים החשמליים היו נרדמים מחובקים לצלילי מרסדס בנד. בבוקר היו קמים, מוקדם מדי תמיד, מבולבלים אך מרוצים. היא הייתה גונבת לו טי שירט מהארון, לוקחת כוס קלקר חומה ומכינה לעצמה תה נענע עם חצי כפית ("גדושה") של סוכר. הוא היה מלווה אותה לשער, מביא לה נשיקה קטנה על השפתיים סתם בשביל שתזכור את הנוהל והיא הייתה נוהגת הביתה עם הרדיו על פול ווליום עד שהמחשבות היו נאבדות בין הצלילים. כשהייתה מגיעה הביתה הייתה נשכבת במיטתה ובוכה עד שהעיניים היו אדומות מדי בשביל להישאר פקוחות ואז הייתה נרדמת לצלילי משיכות האף של עצמה.
זה היה הנוהל.
פעם אחת היא באה אליו הביתה, הם ישבו על הספות, דברו, עישנו, צחקו, לאחר מכן במיטתו שוב צחקו והזדיינו (בנוהל היה עושה לה היקי על נקודת החן מעל החזה בצד שמאל איפה שהלב, הפעם שכח), יצאו לספות ועישנו ונרדמו לצלילי מרסדס בנד. בבוקר, קמו בתשע – לאחר שהלכו לישון בשש – היא לקחה לו חולצה ארוכה וגדולה בצבע אפור של פול אנד בר ולאחר שירדה למטבח והוציאה את כוס הקלקר החומה שמה לב כי משהו חסר.
"מאמי איפה התה נענע?" נכנסה לחדרו כשכוס הקלקר עדיין בידה. "אין." בנוהל, היה ישן על הבטן אבל עכשיו ישן על הגב כאשר כפות ידיו מאחורי ראשו ורגליו מסוכלות. היא הסתובבה והלכה, עצבנית ומאוכזבת. כאשר הגיע לשער הבית הרגישה את ידו. "מאמי אני מצטער, נגמר." היא הסתובבה והסתכלה עליו, פניה אדומות מכעס ובושה. "איך נגמר?" שילבה את זרועותיה בהבעה מזלזלת שידעה שהוא לא סובל. ולמרות שבאמת לא סבל ובאותו רגע רצה להעיף לה סתירה, הוא התקרב לאט לאט ונתן לה נשיקה קטנה בשפתיים. ואז עוד אחת.
וכשכבר היו שוב במיטה, אחרי שהגיעה לשיאה בעצבנות (בזמן שעשה לה היקי מעל החזה בצד שמאל בדיוק איפה שהלב) היא כבר שכחה את טעם תה הנענע בכוס קלקר החומה שכל כך רצתה. היה לה טעם של נוהל בפה והוא היה יכול להשכיח הכל.
הוא שכב על המיטה, על הבטן והסתכל כיצד היא לבשה את החולצה האהובה עליו, האפורה מפול אנד בר וליווה אותה החוצה עד השער, נתן לה נשיקה קטנה על השפתיים, נשיקה בטעם נוהל נצחי ומדהים ובהה במכונית שלה מתרחקת לצלילי קול הרדיו בפול ווליום. וכעבור שעה, כאשר הייתה נשכבת במיטתה ובוכה ובוכה ובוכה, עד שעיניה היו אדומות מדי בשביל להישאר פקוחות והיא הייתה נרדמת לקול משיכות אפה, הוא כבר היה מזמין אליו מישהי אחרת לנוהל תה נענע וחצי כפית סוכר "גדושה".