המלאך של גולני
תמיד שכאני אראה חיילים עם כומתה חומה של גולני אני אנסה לחפש אותו בין ההמון …
כי אולי , סיכוי קלוש אבל אולי הוא אחד מהם ,וזה יתן לי סיבה לחיפוש …
כל פעם שאני יעבור לייד הבסיס הישן שלו אני אסתכל על הכביש גישה המעורך שכל פעם שהיה הולך בו היה שולח לי הודעת מרמור על החיים הקשים, ולמרות שהוא כבר שנה לא שם באותו בסיס,אולי, רק אולי הוא הולך שם בכביש הזה בדרך להחזיר איזה זיכרון ישן לאפסנאות …
זה חזק ממני, למרות שאני יודעת שהוא בדרום אני אחפש אותו בצפון .. למרות שאני יודעת שהוא ואני לא ניפגש בפתאומיות בלי לכוון אני עדיין מסתכלת על כל בחור שחום עם נשק ומחפשת את התג של העץ המכוער הזה .. כי אולי זה הוא ..
ואחרי כל חיפוש כזה ללא הצלחה בין המון חיילים מסורים שנושאים נשק כבד וגאוות יחידת הנמרים אני מרגישה בהלה , למרות שהוא לא שם .. כי אם יום אחד החיפוש שלי יביא פרי? ואראה אותו אי שם מסתתר לו עם חיוך כובש… אני אגש? אני אשלח הודעה? אני אקפא וארוץ אחורה? אני אגיד לו בכלל? הרי אנחנו כבר לא מה שהיינו … ואני בכלל לא בטוחה שאני מוכנה לראות אותו בלי לפרוץ בבכי ..
וכל פעם כזאת אני מקדישה לא במודע 5 דקות כדי לחשוב עליו , על המלאך הזה שפגשתי וכמה הוא יפה , כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא השפיע על ההחלטות שלי,אלה שבנו אותי … ואז אני מתמלאת בשנאה עצמית .. על איך יכולתי להרוס דבר כלכך מושלם, איך יכולתי ככה ללכת ולהשאיר אותו לבד, איך יכולתי להיות כלכך אגואיסטית ולוות עליו … פשוט לא ידעתי מה יש לי בידיים עד שזה נגמר, והלב שלי צובט אותמ כדי שאפסיק את המעות לפני שהן יוצאות …
אבל עדיין ,תמיד כשאני אראה חיילים עם כומתה חומה של גולני…אני עדיין אנסה לחפש אותו בין ההמון..
תגובות (0)