הלכת ממני

היום שנפגשנו לא היה היום המאושר בחייך.
אבל אני מהשנייה הראשונה שראיתי אותך ליבי החל לפעום במהירות.
את היית יפה כל כך ולא מתאימה בכלל לבר המטונף הזה, פנייך היו חיוורות כל כך ועינייך הכחולות עמוקות כמו ים,שיערך הבהיר היה מסביבך באופן מושלם כמעט כמו הילה.
באמת היית מלאך.
אבל את היית קשה להשגה,חשבת שאני כמו כל אחד מהגברים האחרים במקום הזה,מחפש אישה לילה. אבל לא ידעת שמה שחיפשתי בעצם זה היה אהבה.
רק אחריי התעקשויות רבות וחיזורים בסופו של דבר נעינת לבקשתי.
ויצאנו לדייט אחד וכנראה שנהנת בו ומיד יצאנו לשני וכך זרמו הימים ואחר כך החודשים.
שנה עברה ומאז הצעתי לך נישואים,ביום שאמרת לי כן היה היום המאושר בחיי או כך לפחות חשבתי.
כי היום ביום החתונה שלנו לראות אותך עם השמלה הלבנה שנתפרה במיוחד בשבילך ופנייך שנראות כל כך יפות גם בלי האיפור הרב על פנייך.
מבטי נדד לעבר אצבעך העירומה שמחכה רק לטבעת הנישואים שתחתום את נדירינו לתמיד.
התקדמת אליי שחיוך גדול על שפתייך ומעינייך יוצאות דמעות של אושר.
שעה עברה וכבר היינו נשואים ומאושרים.
שנים עברו וכל מה שחשבתי עליו זה על כל הזמן שהיינו ביחד אהבנו,צחקנו,בכינו ביחד התרגשנו.
אבל היום הותרת אותי ריק ושבור.
התאונת דרכים שלקחה אותך ממני שברה אותי,הרסה אותי.
כל האושר שהיה בי נעצר ברגע שהטלפון צילצל ואני עניתי.
והכי כואב שבתוך כל זה לא רק אותך איבדתי אלה גם את בני שטרם נולד.
ועכשיו שאני חושב על כל הזמן שלא בילינו ביחד ומצטער עליו.
לפעמים אני מתמלא באשמה שבאותו יום לא יכולתי לקחת אותה והיא הלכה ברגל ואז הוא דרס אותה וגרם למוות שלה.
היא הלכה ממני לעולם אחר,
אבל את הזמן אני לא יכול להשיב לאחור,אני לא יכול להחזיר אותה לחיים.
אבל מה שאני יכול זה לאהוב אותה בכל ליבי עדיין,ולגרום לזיכרונה לא להיעלם ממני ולנסות להמשיך בחיי כמו שהיא בטח רצתה.