הלכת למקום שאני לא יוכל להחזיר אותך בחזרה

אלינור אלמקייס. זה השם שלי אבל כולם קוראים לי אלי.
אני גרה בנתניה , שם נולדתי , שם גדלתי , ושם התחנכתי.
אנחנו 4 אחים במשפחה – אחותי נויה הבכורה בת 28 נשואה עם ילד , אחריה יש את אח שלי ליאור הוא בן 26 מאורס , אחר כך יש את סער בן 24 – שחקן כדורגל , ובסוף יש אותי האחות הקטנה בת 22.
לאמא שלי קוראים לונה ולאבא שלי קוראים משה , אני באה ממשפחה מסורתית שומרת מצווה.
אז הכל התחיל לפני שנה וחצי נסעתי עם חברות למסיבה בתל אביב היו שם הרבה ערסים ופרחות , לא היה לי כיף רציתי ללכת אבל לא רציתי שהן התבאסו בגללי אז הלכתי לצד.
ביקשתי מהברמן קולה "בת כמה את ? " הוא שאל " עשרים" עניתי , "את לא רוצה אלכוהול?" , "לא , אני לא אוהבת" אמרתי , הוא הביא לי קולה ואז סתם דיברנו.
לפתע הוא הגיע , הוא התיישב לידי וביקש בירה , המשכתי לשתות את הקולה ולדבר עם הברמן ואז זה שהתיישב לידי שאל "למה את לא רוקדת ?" אמרתי לו שאני לא רוצה , את האמת קצת פחדתי ממנו , הוא היה ערס כזה היה לו שיער חום והיה לו קוצים , העיניים שלו היו גם הן חומות אבל הן היו עיניים טובות כאלה , ראו עליו שהוא בן אדם טוב.
באתי ללכת ואז הוא תפס לי ביד "תעזוב אותי!" אמרתי בעצבים "איך קוראים לך?" הוא שאל בטון ערסי כזה , כל כך רציתי להגיד לו אבל הייתי חייבת לשמור על עצמי אז פשוט אמרתי "זה לא עיניינך" שחררתי בכוח את היד והלכתי.
השעה הייתה 3:00 לפנות בוקר , אמרתי לבנות שאני ממש עייפה ושאני רוצה לחזור הביתה , הן אמרו שגם הן אז הלכנו לאוטו.
בדרך חזרה הן סיפרו מה קרה להן במסיבה , כמה בנים התחילו איתם , כמה חתיכים הן ראו , אבל אני שתקתי – לא סיפרתי להן על הערס הזה שהתחיל איתי.
נסענו באוטו של נוגה , אנחנו מכירות מגיל 3 ומאז אנחנו חברות טובות. גם לה יש עיניים כחולות כמו שלי , או יותר נכון כמעט כמו שלי , לי יש עיניים כחולות אפורות כאלה.
לנוגה היה שיער חום כמו שלי , אבל היא צבעה אותו לבלונד.
כשהגענו לנתניה היא הורידה אותי מתחת לבית שלי , חיבקתי אותן ואיחלתי להן לילה טוב ונכנסתי הביתה.
הדבר היחיד שרציתי לעשות זה להיכנס למיטה ולישון – וזה בדיוק מה שעשיתי.
כשקמתי בבוקר השעה הייתה שתיים עשרה בדיוק , פתאום חשבתי על הערס הזה מהמסיבה אתמול וחשבתי שנדלקתי עליו קצת , אבל המחשבה הזאת הבהילה אותי .. אני ? וערס ? זה ממש לא הולך ביחד , אז סילקתי אותה מהר מהראש שלי.
קמתי מהמיטה והלכתי לאכול אבל לא היה לי ממש תאבון – לא הפסקתי לחשוב עליו .. אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר נחמדה אליו.
החלטתי שאני רוצה ללכת לקניון כדי לנקות את הראש שלי ממחשבות אז לקחתי את האוטו של אבא שלי ונסעתי.
כשהגעתי לקניון , עברתי דרך השומר ונכנסתי לתוך הקניון – ונחשו מה קרה ? ראיתי אותו – כן את אותו ערס מאתמול.
אני לא יודעת אם הוא זוכר אותי , אבל ליתר ביטחון הסתרתי את הפנים כדי שהוא לא יראה אותי.
הוא לא מנתניה – את זה אני יודעת בוודאות , אני מכירה את כל נתניה , אין מצב שהוא מפה.
חיכיתי שהוא יעבור והמשכתי ללכת , הלכתי לקנות לי כמה בגדים ונכנסתי לחנות בגדים של בנים לקנות כמה בגדים לסער אח שלי.
כל הזמן הזה שקניתי את הבגדים חשבתי מה הוא עושה פה ? מה יש לו לחפש פה ? ! ולבסוף הגעתי למסקנה שזה לא אמור לעניין אותי.
רציתי קפה אז הלכתי לאיזה בית קפה בקניון והזמנתי קפה , פתאום ראיתי אותו אומר לחברים שלו משהו ומתקרב לעברי , התחלתי להילחץ , קיוויתי שהוא לא זוכר אותי , אבל המשכתי כרגיל – כאילו אף פעם לא ראיתי אותו.
הוא בא והתיישב לידי "מכירים?" שאלתי , "אל תשחקי אותה , את בטוח זוכרת איך ניפנפת אותי במסיבה" הוא אמר , "לא ניפנפתי אותי .. היית שיכור!" אמרתי קצת בעצבים "אני סולח לך כפרה עלייך , בואי רוצה אני יקפיץ אותך הביתה?" הוא אמר וחיוך ביישני עלה לי על הפנים .. מצד אחד רציתי כל כך להגיד לו כן , אבל לא יכולתי , הייתי חייבת לשמור על עצמי וגם לשחק אותה קשה להשגה "לא תודה , יש לי אוטו" אמרתי , "טוב מה את כבדה ? בן אדם בא להכיר אותך!" הוא אמר בעצבים "אתה מתנהג כמו סוטה!" החזרתי לו , "יודעת מה ? ! לא רוצה לא צריך , לא עושה טובות" הוא כמעט צעק את זה , הוא פשוט קם ובא ללכת "חכה" אמרתי , אני אפילו לא יודעת למה , זה פשוט נפלט לי מהפה , הוא הסתובב והסתכל עליי .. הבטנו אחד לשני בעיניים , הייתה שתיקה שניראתה כמו נצח אבל בעצם היא הייתה רק דקה ואז אמרתי "תפגוש אותי מחר בקניון איילון בתל אביב – ותבוא לבד" הוא הנהן והלך , עכשיו הרגשתי הקלה – הייתי מאושרת.
בהמשך היום לא עשיתי משהו מיוחד , בעצם רוב היום חשבתי על מה יקרה מחר.
למחרת בבוקר , קמתי , התארגנתי , ונסעתי.
הוא חיכה לי מחוץ לקניון ואמר לי לא להיכנס , ישבנו על איזה חומה ליד הקניון והתחלנו לדבר.
הוא שאל אותי איך קוראים לי , בת כמה אני , מאיפה אני , על המשפחה שלי , על העבר שלי .. "טוב די לדבר עליי , אני אפילו לא יודעת איך קוראים לך" אמרתי.
הוא אמר שקוראים לו גולן ושהוא בן 21 אחרי צבא , הוא במקור מקריית גת – העיר של הערסים.
הסתכלתי לו בעיניים , לא יכולתי להפסיק , היו לו פנים יפות כאלה , דיברנו לפחות 3 שעות ואז החלטתי שזה הזמן לסיים את הדייט "טוב אני זזה , נהנתי איתך מאוד" הוא נתן לי את המספר פאלפון שלו ואני נתתי לו את שלי , הוא נתן לי נשיקה בלחי וחיבוק והלכתי.
בדרך חזרה הביתה הבנתי שלושה דברים – אחד אני מאושרת , שתיים אני שמחה שנתתי לו היזדמנות , ושלוש אני מאוהבת.
בערב אמא ראתה חדשות ובאתי לשבת לידה "שמעת מה קרה?" היא שאלה "לא , מה קרה?" שאלתי בלחץ "היה איזה קטטה בבר בקריית גת , בין ערסים" התחלתי להילחץ ורצתי לחדר , התקשרתי אליו אבל הוא לא ענה , ניסיתי עוד כמה פעמים והוא לא ענה אז ויתרתי והלכתי לישון.
בבוקר הוא התקשר אליי וסיננתי , והוא שוב התקשר ושוב סיננתי אז הוא השאיר לי הודעה קולית : "שמעי , נשמה שלי אני מצטער שסיננתי , הייתה איזו קטטה והייתי במששטרה , לא יכולתי לענות , חיימשלי אני אוהב אוותך ואני מצטער" אלו היו המילים המדויקות.
ברור שסלחתי לו כי אהבתי אותו וקבענו שהוא יבוא אליי כי היה לי בית ריק.
שכבנו על המיטה שלי ודיברנו , היה לי כל כך כיף איתו , הוא יתקרב טיפה וגם אני היתקרבתי , כל כך רציתי שהוא ינשק אותי אבל שמרתי מרחק , הוא בא לנשק אותי ואז שאלתי "אממ.. רוצה עוד בירה?" , "לא" הוא ענה , "טוב אני יביא ליתר ביטחון אם תרצה" קמתי והוא קם אחרי , הסתובבתי ובלי לחשוב פעמיים הוא נישק אותי – הוא מנשק מדהים !!!
אחרי הרבה זמן הרפתי למרות שלא רציתי , אבל הייתי חייבת אוויר , על הפנים שלי עלה חיוך וגם על שלו .. כל כך אהבתי אותו , למרות שהוא ערס , הוא בן אדם מדהים !
"טוב , אני עפתי , ביי חיימשלי" הוא נישק אותי והלך.
בפעמים הבאות שנפגשנו היה תמיד כיף , הוא לקח אותי לברים והכיר לי את החברים שלו ואת המשפחה שלו ואני הכרתי לו את החברות שלי ואת המשפחה שלי , הוא בא מבית טוב ויש לו משפחה מדהימה.
יום אחד הוא רצה לקחת אותי לאיזה מועדון בתל אביב של ערסים ופרחות , אמרתי לו שאני לא רוצה כי כולם שם ערסים ופרחות ושזה לא מתאים לי "למה מה קרה ? ! יש לך בעיה עם ערסים ? ! יאאלה לכי לכי גם כן את !" אמר בעצבים וניתק לי בפרצוף.
הוא מאוד פגע בי , והתחלתי לבכות , כל הלילה לא נירדמתי , אף פעם לא דמיינתי שככה יהיה הריב הראשון שלנו אחרי חודש שאנחנו ביחד.
ביום למחרת , חברה שלי מהצבא שקוראים לה רונה התקשרה אליי , אנחנו בקשר טוב , היא סיפרה לי שהיא הייתה אתמול במסיבה בתל אביב והיא הכירה מישהו .. הוא היה שיכור וגם היא הייתה שיכורה והם זרמו יותר מדיי .. "את יודעת איך קוראים לו ?" שאלתי , " אממ .. וואי אני לא זוכרת .. אממ .. ניראליי .. לא יודעת שם מוזר כזה .. אממ .. גולן? כן כן גולן חתיך רצח" היא המשיכה לדבר אבל לא הקשבתי לה הפאלפון נפל לי מהיד , והעיניים שלי התמלאו בדמעות .. שעות ישבתי ובכיתי והוא אפילו לא טרח להתקשר.
באותו יום אחותי הכריחה אותי לצאת איתה לשופינג בתל אביב למרות שלא רציתי לצאת מהבית .. הייתי בדיכאון אבל בכל זאת נסעתי איתה , היה לי כיף והיא העלתה לי את המצב רוח , אבל שחזרתי הביתה הדיכאון חזר.
בערב של אותו היום יצאתי לטיול בשכונה עם פאפי , הכלבה שלי , באחד הרחובות בשכונה ראיתי אותו יושב עם חברים שלו והם שתו בירה , זרקתי לו מבט והמשכתי , הוא קרא לי כמה פעמים .. אבל התעלמתי , כל כך כעסתי עליו וכל כך ניפגעתי ממנו שהרגשתי שאם אני יסתכל עליו אני ישתגע ויתפוצץ.
בדרך חזרה הוא ניגש אליי "אלי?" הוא שאל , אבל המשכתי ללכת "לאן את בורחת ? !" הוא שאל בטון הערסי שלו .. הסתובבתי והוא חיבק אותי , העפתי אותו ממני "תעזוב אותי!" צעקתי , "מזה ? !" הוא התעצבן והרים גבה "מה ששמעת ! לך תחזור לפרחות שלך מתל אביב ותזרום איתן רק אל דבר איתי יותר בחיים שלך !" צעקתי עליו , "בואנה אלי תרגיעי זאת את שלא רצית לבוא אתמול!"הוא אמר בטון עצבני מאוד " בטח שלא רציתי , אבל זה לא אומר שאתה יכול לשכב עם בנות אחרות !!" התחלתי לרעוד מעצבים , "מה ? ! מאיפה הבאת לי את זה עכשיו ? !" , "רונה ? ! השם מוכר לך ? ! פעם הבאה תהיה יותר זהיר , זאת חברה שלי מהצבא !" שוב צעקתי.
הוא לא ענה , הסתובבתי והמשכתי ללכת "חכי" הוא אמר "אני לא רוצה אותך יותר , אני ואתה גמרנו" התחלתי לבכות "את זורקת אותי ? !" הוא שאל , זרקתי לו מבט והלכתי "יאאלה לכי לא צריך אותך יש יותר כוסיות ממך !" הוא צעק לעברי.
נכנסתי הביתה , רצתי למיטה , ובכיתי , כל הלילה בכיתי , כל היום בכיתי , לא האמנתי שזה נגמר , לאחר כמה ימים הוא התקשר וסיננתי , לא רציתי לדבר איתו , העיניים שלי כבר היום נפוכות מרוב שבכיתי.
בוקר אחד הייתה דפיקה בדלת – הייתי לבד בבית , הלכתי לפתוח וכן , זה היה הוא.
הוא נישק אותי וחיבק אותי וביקש סליחה , הוא אמר שהוא היה שיכור ושהוא לא ידע מה הוא עושה ושהוא אוהב אותי , כל כך אהבתי אותו שלא סירבתי וסלחתי לו.
נכנסו לחדר והמשכנו להתנשק הוא ניסה להוריד לי את הבגדים "לא" אמרתי "למה ?" הוא שאל , "אני פוחדת , אני עדיין לא מוכנה" , "בסדר שתיהי מוכנה תגידי לי" הוא אמר.
הייתי מאושרת שהוא הבין אותי ונתן לי זמן , נתתי לו נשיקה והמשכנו לדבר.
עברה לה חצי שנה ועדיין היינו ביחד , נהנתי מכל רגע ומכל שנייה איתו.
יום אחד נסענו לבית קפה בתל אביב , אני הזמנתי קפה , והוא שתה בירה , התחלנו לדבר , צחקנו והיה כיף.
בדיוק אז נכנס מישהו מוזר למסעדה , גולן התחיל לומר לי משהו , אבל לא ממש הקשבתי , ידעתי שמה שגולן רצה להגיד לי זה היה משהו חשוב , אבל התמקדתי באותו האיש .. לפני שהספקתי להגיד למישהו שהאיש הזה ניראה לי חשוב הוא התפוצץ , כל המסעדה הייתה אש , היה בום חזק , ידעתי שזה האיש הזה , כעסתי על עצמי שלא אמרתי כלום לאף אחד.
התחלתי לצעוק "גולן" אבל הוא לא שמע אותי , זה הדבר האחרון שאני זוכרת מאותו היום .
כשפקחתי את העיניים .. מצאתי את עצמי בבית חולים , אמא ישבה לידי והחזיקה לי את היד .. הייתי מחוברת להמון מכשירים , לפי הפרצוף שלה ידעתי שמשהו רע קרה.
הסתכלתי עליה במבט של 'דברי' והיא התחילה לומר "אה… היה … פיגוע" העיניים שלה התמלאו בדמעות "איפה הוא?" שאלתי והיא לא ענתה , שאלתי שוב "איפה הוא ? !" הפעם צעקתי את זה , והיא ענתה לי בכל חלש "בשמיים" מיד פרצתי בבכי "לא .. לא .. לא נכוון !!! את משקרת !!!" התחלתי לצעוק ולבכות … ניתקתי את כל המכשירים שהיו מחוברים אליי , לא היה אכפת לי מהכרב , ולא היה אכפת לי למות – יותר נכון רציתי למות.
לא ידעתי איפה אני אבל בכיתי כל הדרך , לא יכול להיות שהוא בת , האיש הצעיר , הערס עם העיניים החומות הטובות והקוצים בשיער איננו , אהובי , זה שתכננתי לחיות איתו את כל חיי , לא פה יותר , הוא במקום שאני לא יכולה להחזיר אותו בחזרה , אני לא יראה אותו יותר , לא יסתכל לו בעיניים , לא ירגיש את המגע החמים של השפתיים שלו.
הרגשתי חלשה , כאילו לקחו ממני חצי מהלב , כאילו לקחו חלק ממני , בכיתי בקולי קולות , אנשים באו ולקחו אותי חזרה לבית החולים , לאחר כמה בדיקות , המצב הגופני שלי השתפר ויכולתי ללכת לבקר בקבר שלו , בכשהגעתי לשם אמרתי "איפה אתה ? אני צריכה אותך , אני לא יכולה לחיות בלעדייך , תחזור אליי ! בבקשה , אני אוהבת אותך" ולא הפסקתי לבכות.
שבועות , חודשים , בכיתי עליו , אהבתי אותו יותר מאת החיים שלי.
ומאז הוא נמצא לי בלב , אותו ערס שהתחיל איתי במסיבה , יש לו מקום מיוחד ששווה חצי מהלב שלי , לא משנה מה יקרה , ולא משנה איך אני ימשיך את החיים שלי , אני אף פעם לא יאהב מישהו כמו שאהבתי אותו.
נ.ב – אני עדיין אוהבת אותו ואני כל החיים שלי יאהב אותו.