הלב כואב. הדמעות בעיניים. הכל בגללך. #2

אז הנה אנחנו, אחרי 3 חודשי זוגיות, מנסים לגשר על הפער הדתי.
אתה ממשיך לחלל שבת אבל אני מקבלת את זה.
חמישי אחד, אתה אומר לי שאתה נוסע למסיבה ברחובות עם החברים שלך. אני זורמת: אחלה, לך, תעשה חיים.
אתה מתקשר אלי מהמסיבה כשאתה שיכור, מהטלפון של חבר שלך, מספר לי שאתה אוהב אותי הכי בעולם. כמה אתה שמח שאני בחייך. אני מבינה שאתה שיכור ונותנת לך לדבר. אתה מסיים לדבר וחוזר למסיבה.
מסתבר, שבאותה מסיבה הכרת מישהי, החלפתם טלפונים והסתמסתם.
אוי, כמה שבורת לב הייתי. אתה?? בוגד??? הרי אתה כל יום טורח להגיד שאתה אוהב אותי, ושאתה שמח שאני בחייך.
כמה תירוצים היו לך:רק דיברתי איתה, החלפנו טלפונים בסתם כזה, אני בכלל לא רוצה אותה, זה היה בלהט הרגע.
לא הייתי מוכנה לסלוח על זה. זה שבר אותי.
זה בדיוק היה בתחילת תקופת מבחנים סמסטר א׳. המחשבה על הבגידה הקשתה עלי ללמוד אבל הבנתי שאין ברירה. ואתה…אתה רק מפציץ בהודעות, בשיחות – הדברים שאתה אלוף בהם. סיננתי אותך מהכל, עד שיום אחד עניתי לך וצעקתי עליך שאני לא רוצה יותר שום קשר אליך כי פגעת בי, בגדת בי. ואתה…התחננת, ביקשת סליחה, הסברת שלא היה כלום, שאתה אוהב אותי, אף אחת לא טובה כמוני…
אוי, הלוואי שהייתי חזקה באותו רגע בשביל להמשיך לסנן אותך. אבל אתה, עם כישורי החפירה שלך והמיליון הודעות על אהבתך אלי שבו אותי.
החלטתי שאני נותנת לך עוד הזדמנות.
מאותו רגע, נהייתי חשדנית. כל מילה שיצאה לך מהפה חקרתי אותה כדי לוודא שזוהי האמת.
נפערה תהום קטנה בינינו. מן מתח שלא ניתן לגשר עליו כי הייתי פגועה וחשדנית מדי. קיויתי שזה יעבור לי עם הזמן אחרי שאראה שזו אכן הייתה מעידה חד פעמית.
אבל לא נתת לי את הנחת בקשר טוב. כל הזמן הערמת קשיים בדוגמת חוסר רגישות, אגואיזם, חוסר השקעה.
ככה הקשר נמשך עד סוף שנה א׳ כשהחלטת שאתה טס לחו״ל עם החבר שלך לחודשיים.
וכאילו לא היה מספיק קשה…ההכנות לטיסה והטיסה עצמה יצרו עוד מיליון בעיות.