הכל בחוץ אפור וקר

החושך שבחדר עוטף אותך, סוגר עלייך מכול פינה.
השיר השקט מתנגן בקול באוזנייך, שיר שמתאר בדיוק את רגשותייך.
מה שפחדת לספר, מילות השיר מספרות.
מה שפחדת לומר, הדמעות שעל פנייך משתפות.
את לא יכולה להפסיק את הדמעות שזולגות, לא כשהשיר שאת שומעת אומר לך שמותר לבכות.
ולחשוב על זה עכשיו פתאום נראה כל כך מפחיד, הרי חשבת שהכל בסדר, כמו שרצית אותו תמיד.
וחושך שסוגר עלייך משמש לך כשכבת מגן, חושך נותן לך מעט נחמה, נחמה לצלילי השיר שמתנגן.
העיניים כבר אדומות מרוב דמעות, את לא יכולה לכאוב אותו יותר.
הכל בחוץ אפור וקר, והלב שלך שוב מבין, שוב נשבר.
ואת מקווה אולי יום אחד הכול יחלוף עם הרוח, כמו סרט ישן שמתנגן , אבל הלב יודע מה קורה, הוא מסתגר, מתגונן.