הכול מתנפץ

היא התבוננה בפניו, נשקה לשפתיו בחהט ובשקיקה רבה, כמיהה לו, זקוקה לו, שלמה ומשתקפת לצדו, צורת גופה ככפפה ליד תאמה לשלו, ליבה ההולם בחוזקה גרם לבית החזה שלה לכאוב ולבעור כאש להבה, לנשמתי להיסדק ולהיגזל, גרונה היה חנוק, ידידה פרוע את שערו המשיי בעל הניחוח שהיא כה אוהבת ומכורה אליו, היא חשה כשיכורה לצדו… אבדה את העשתונות, את חושיה, את ערכיה .. אבדה את עצמה בנשיקה מטלטלת הזו, הקרקע נפערה לשניים מתחתיה והתהום, כמטען חשמלי טעון שקודח בין שניהם הסעיר את הרגע יותר, דמה התפרע בעורקיה, קרביה להטו וצווחה לא קרויה צרחה בחרדה, מהדהדת בכל גופה.. בכל מערכת, תא ועורק.. ראשה הסתחרר בחוזקה, היא הייתה לכודה בו, לא רוצה יעזוב, לא מוכנה.. כל סערותיה סמרו והצמרמורת הכתה והצליפה בה בצריבות כמכה מענה מתחת לחגורה, כפות ידיו לחצו על אגנה גורמים למקום לפרפר ולרטוט, כל שריריה נמתחו בפעם אחת מורטת כל קצה עצבים..
היא התבוננה בעיניו, העיניים שהיא כה אוהבת.. שצוברות ולוקחות את נשמתה כאש להבה שלוכדת אותה בין זרועותיו, עיניים כחולות ושלוות, כים.. ככדור הארץ ויותר, אילו והיו שואלים אותה היא אימה הייתה משיבה מלבד צחוק מלגלג שזו הפעם האחרונה שתזכה לראות אותו..
***

הכול התחיל לפני שנתיים, הוא היה אפל, אגרסיבי, רכושני וחמום מוח בעל עבר ומציאות קשה מנשוא שאינה מגיעה לאיש.. היא הייתה כחפה מפשע שלבה נגנב והוא צולק בו, צולק עמוק.. חלחל לה עמוק.. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, המשיכה הבלתי נתנת לשליטה שלה, חסרת השפיות והמעצורים, החזקה והמטלטלת כעש שנמשך לעמקי האש היוקדת ונשרף למוות.. היא אינה הייתה יכולה להפסיק את הרגשות אליו, או ליפול לאבדון או לנסות ולקחת צעד קדימה לגביו..
הוא גרר אותה למקומות האפלים ביותר.. והיא אותן למאורים ביותר..
״אני אוהב כל דבר בך..״ הוא לחש. ״העיניים שלך, כחתולה מהפנטות אותי, השיער שלך.. ממכר, השפתיים שלך.. אוי השפתים האלו שאני רוצה לחוש אותן בכל שנייה ורגע בחיי..!״ הפציר את אהבתו גורם לרגשותיה לעלות על גדותיהם. ״רק בגלל היופי?״ לחשה.
הוא הבליע חיוך מגחך. ״לא.. ואת יודעת זאת״
ומאז, הם לא נפרדו לשנייה, החברים, המשפחה.. כולם עשו הכול על מנת להפרידם אך אהבה שלהם הייתה חזקה, אמתית ואוהבת ושרדה הכול, לטוב ולרע..

הם יצאו לטיול בפארק פרחים אחד, היא הסניפה את הפרח ושאפה עמוק אל תוך קרביה.
״אממ.. אנחנו צריכים לדבר…״ הוא העביר יד עצבנית בשערו וזה הדאיג והלחיץ אותה בין רגע, ידה רעדה והיא נסתה להתחמק ממבטו שחשה נח עליה ״על..״ האיצה בו.
״את מבטיחה שלא משנה מה יקרה, את תאהבי אותי.. לנצח?״
היא זקפה גבה. ״אתה האחד והיחיד שלי.,״ נשקה ללחיו.
הוא חייך. ״את תמיד תזכרי אותי? תמיד תזכרי שהייתי חלק מחייך?״
דמה נזל מפניה . ״אתה מדאיג אותי..״ לחשה. ״מה קורה ?!״ תבעה לדעת.
״יש לי סרטן, אני חולה״ ירק זאת בקרירות וכל עוצמה, היא עצמה, נחרבו עד עפר ונשברו, התנפצו לאלפי רסיסים.. לא!
***

״אני אוהב אותך״ הוא לחש לה.
היא חבקה אותו. ״תפסיק עם זה, זו לא פרידה!״
״נכון, זה לא.. אני תמיד כאן יהיה, אל תשכחי.. אני לעולם לא יעזוב אותך..״
״די.. בבקשה תפסיק..! אתה הורג ושובר אותי..״ לחשה מגביהה את קולה.
״את חייבת להמשיך הלאה, להישאר חזקה, בשבילי..״ מלמל. ״את היחידה שהצליחה לגעת בי נפשית ופיזית כך, כל חיי חיכיתי לך.,״ נשק לכף ידי. ״חיי, אהבתי, מלאכית שלי, יותר..״

״לא!״ היא צווחה, מוצאת עצמה במיטה, זה רק סיוט, היא התבוננה בו ישן לצדה, היא חבוקה בזרועותיו.. חייכה לעצמה, וכך זה יישאר.. לעולם ועד.
או שלפחות זו התקווה שלה..
כי הוא מת, נמחק, לא קיים עוד.. אבל בכל פעם שהשמש מופיעה בשמים והרוח נושבת בשערה, היא יודעת שהוא כאן.. יודעת שזה עדיין לא נגמר ולא יגמר לעולם..