לא מובן…

אני יושב בחדר, מול המחשב, מחפש מה לעשות
החלטתי שכדאי לכתוב, הגיע הזמן לפרוק הכל, אני חייב את זה לעצמי.
מה אני מרגיש עכשיו? עצוב, בודד, מתוסכל .
אני לא מבין מה עשיתי לא נכון ואני מנסה לחפש את התשובה ההגיונית
ביותר אבל אני לא מוצא אותה.
מנסה ומנסה וזה לא מצליח.
אני כישלון – ככה אני חושב, למה הוא כן ואני לא? מה הסוד הגדול?
מה הוא יודע שאני לא?
הקנאה – אוכלת אותי מפנים, רוצה לפרוץ בבכי, מחזיק חזק את הדמעות
שחס וחלילה מישהו יראה.
היא צוחקת, הוא מתקשר, מרגיש דקירה, בשנייה, אני משתנה, אני לא שמח,
אני בדיכאון.
לא אוכל, היי רזית, תודה אני אומר, מה יש לענות?
אני מאמין שצריך להתמודד ולא לברוח אך אני בורח בכל זאת.
מחפש משהו מרגש, משהו כיפי שיוציא אותי מזה.
סוף שבוע איזה כיף אפשר לנוח, מסתבר שלא, ההרגשה חוזרת, הדקירה,
העצבות והתסכול מכים שנית.
יום שישי, תשע בערב, נסענו לאכול פיצה וגלידה, היה נחמד לא יותר,
אני לא יודע אם אני רוצה אותה אבל אני בטוח חרמן עליה.
אבל למה שהיא סימסה לו זה כאב לי? עדיין אוהב אותה? יכול להיות.
החזרתי אותה הביתה.
אחד עשרה, מתקשר לבחורה השנייה, המדהימה הזאת, ככ כיף לי איתה,
היא חכמה, יפה, מצחיקה, נשמע כמו סרט נכון?
באתי אליה, ישבו באוטו, פשוט לדבר – צוחקים, נפתחים, מגלים את החיים.
העיניים שלה יפות שקשה לא להסתכל, משהו בה מושך אותי, משהו מיוחד, אני באמת מאמין שהיא מיוחדת, שונה מהשאר.
גם אמא אוהבת אותה (עיראקית בכל זאת).
היא מצאה מישהו אחר, למה? אני לא מספיק טוב? עוד פעם לא מבין…
אתה כמו אח בשבילי היא אומרת,
נשבר לי הלב.
לא חשבתי שאי פעם אומר את זה זה ככ נדוש,מה אתה בחורה?
זה מפריע לך שאני מדברת עליו? כמובן שלא, תמשיכי.
זה מפריע.
אני לא איתך כי ככה הכרתי אותך, לא הייתי בראש הזה בכלל, עכשיו זה
אבוד אני לא הולכת לחשוב אחרת.
למה בעצם? איך זה הגיוני? אני מכיר אותך יותר ממנו, וכיף לנו לא?
היא מכירה אותו כמה זמן, חודש, במקרה הטוב…
מרגיש לי פספוס, עדיין לא יכול להרפות אבל אמרתי לה שכן.
היא אפילו לו נתנה לי הזדמנות.
עוד פעם הקנאה, למה הוא קיבל את ההזדמנות הזו ולא אני?
אני שמח בשבילך – לא נכון, הלוואי שתיפרדו ותביני שאת צריכה להיות איתי
אני יודע שגם אם הם ייפרדו היא לא תרצה אותי.
רצה לחפש אהבה במרחקים, לא חבל על המאמץ? תסתכלי מתחת לאף..
אני ככ רוצה שתעשי את השינוי בחשיבה ואת אומרת שאין סיכוי.
אני עדיין לא יכול להרפות.
כן, בואי נישאר ידידים, אתגבר על זה, אלה החיים.
כן? אני אתגבר? לא בטוח בכלל,
כל הזמן היא מולי.
התקווה קיימת אצלי בלב לא יודע איך, אני מאמין שהיא תבין
למה אתה מאמין ולא יכול להרפות?!
אתה מכאיב לעצמך.
אולי זה יהיה כמו בסרטים, אלחם עליה, אהיה האביר שלה, היא תבין שמקומה איתי ונברח אל עבר השקיעה
החיים הם לא סרט חמוד, לא הבנת את זה עד עכשיו?
אז כן, זה קשה, אין נימת סיום אופטימית, אין סוף שמח.
מקווה שיהיה.