הייתי אומר לה

הייתי אומר לה כמה היא יפה בשעות האלה של החורף, שאף מנורה לא דולקת בחוץ והאור שמפיקות זוג מרגליות עיניה הוא המקור היחיד לנחמה. הייתי אומר לה כמה היא נראית מתוקה כשצינת החורף צובעת את קצה אפה ולחיה באדום עדין, ושהקול הצרוד שלה עושה אותה יותר סקסית מתמיד, אם זה בכלל אפשרי…אבל בצורה עדינה ולא גסה כמו שכבת האודם הורדרד שמרחה על זוג שפתיה.
הייתי לוחש לה, ומגניב נשיקה קטנה על לחיה, נושם על הדרך את ריחה הממכר,
תותים ודשא רטוב מטל.
הייתי שומר על חום גופה, בכך שהייתי אוחז בשתי ידיה ולא מרפה,
אבל הרפתי.
ויתרתי על האור היחיד בחיים שלי,
צפיתי בו הולך ומתרחק ומשאיר חשיכה עם כל צעד.
לא נלחמתי, לא נאבקתי.
וזה שלא שלא רציתי, רציתי יותר מידיי, אך אני תמיד מוותר שנייה לפני שאני משיג משהו טוב כך תמיד הייתה אומרת,
אם רק הייתה יודעת שיגיע יום שבו אוותר גם עליה.